פנימיות ענין 'מקומו של עולם' הוא ענין גדול מאד, כי מה שכינוהו יתברך שמו 'מקומו של עולם', אין ערך כלל לענין מקום הנושא כל חפץ העומד עליו, שעצמות התהוות וקיום הכלי יש לה מציאות בפני עצמה, והמקום רק מציל אותה שלא תפול ותשבר. אבל העולמות כולם, כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע, הוא רק מאיתו יתברך שמו, ואילו היה מסלק רצונו יתברך מלהוות אותם כל רגע, היו לאין ואפס ממש.
ורק מחמת שאין בכח שום נברא, אף עליון שבעליונים, להשיג מהות הענין איך כל העולמות וכל צבאם המה בעצם אין, ורק כל רגע המה מתהוים למציאות ממנו יתברך, לזאת בחרו להמשילו יתברך, ולהסביר לאוזן שומעת בקרב חכמים, בתיבת מקום, שכמו שהכלי העומד על איזה מקום, הגם שהכלי הרי יש לו באמת מציאות בפני עצמה, עם כל זה אם לא היה לכלי מקום שיעמוד עליו, היה כלא היה, כן אף שהעולם כולו מורגש ונדמה כמציאות בפני עצמו, הוא יתברך שמו הוא מקומו, שאלמלא היה מקום ברצונו להתהוות העולמות, על אחת כמה וכמה שהיו כולם כלא היו. (נפש החיים, ג, ב)
