ז. מי שאכל ושבע ולא שתה, והוא תאב לשתות, ונסתפק אם בירך ברהמ"ז או לא, יש אומרים שאינו חוזר לברך, שכיון שהוא תאב לשתות ולא שתה, אינו חייב לברך ברכת המזון אלא מדרבנן, וספק דרבנן לקולא. ויש חולקים שגם בכהאי גוונא חייב לברך ברכת המזון מן התורה, וחוזר לברך מספק. וכן עיקר לדינא.
ח. מי שאכל ולא שתה, והוא תאב לשתות, ואחר שבירך ברכת המזון שתה, יש אומרים שחייב לברך שוב ברכת המזון, ויש חולקים. והעיקר לדינא שאינו חוזר לברך ברכת המזון.
