ט. מי שאכל ושבע ובירך ברכת המזון, ואחר שעה קטנה חזר ואכל כזית פת ושבע, ונסתפק אם בירך ברכת המזון או לא, חייב לחזור ולברך.
י. מי שאכל ושבע ואינו יודע אם בירך ברכת המזון או לא, ואשתו מזכירתו שכבר בירך, אינו חוזר לברך מספק. ואם בנו (שהגיע לחינוך), מזכיר לו שבירך ברכת המזון, ועל ידי כך האב נזכר על ידי סימנים שאכן בירך ברכת המזון, כגון שעשה מים אחרונים והוא רגיל להסמיכם לברכת המזון, אין צריך לחזור ולברך, כיון שיש רגלים לדבר שבירך ברכת המזון.
