ידועה ומפורסמת מעלת לימוד המוסר, עד שפרשו המפרשים את מאמר חז"ל שאמרו 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין', על לימוד המוסר. ובדרך כלל מי שאינו מתמיד ללמוד מוסר, לא טעם טעם יראת חטא, ודרכו ישר בעיניו, ויחשוב בלבבו אשר הוא יהודי כשר, ואף אם ישמע או ילמד פעם ביובל, או ישמע דברי מוסר, אינו פועל לו ואינו מתעורר כלל, ועל זה אמרו 'רשעים בחייהם קרויים מתים', שהם כמתים שאינם מרגישים ביראת ה' ואהבתו ברשפי שלהבת י-ה כדת מה לעשות, ומתוך כך אין שמחים על המצוות יותר ויותר ממוצא שלל רב, ואין מצטערים על העברות יותר ממי שמתו מוטל לפניו, כמו שהיה ראוי שיצטערו, והכל תלוי לפי טהרת הנפש:
והנה סולם מוצב לעלות בהר ה' ולקנות טהרת הנפש, הלא הוא השקידה ללמוד ספרי מוסר או לשמוע דברי מוסר, כי אז ילמד ליראה את ה'. ויהי כאשר יקרא האדם ספרי מוסר, ימצא שהוא מלא עוונות ופשעים, כי אשר חשב שאין בו עוון אשר חטא, ימצא כתוב בספר שהוא עוון גדול, עוון פלילי. כגון איסור גזל ואונאה, ומצער חברו, ושבועת שוא ושקר, וליצנות, וחנופה, ושקרים, וברכות חטופות, ודברים בטלים, ולשון הרע, שחמור כנגד עבודה זרה, גלוי עריות, שפיכות דמים, וגאוה וכעס וכהנה רעות רבות, ובטול תורה כנגד כולם. אשר כל אלה הן עבירות חמורות מאד, והתרגלו רבים לעבור עליהן, ונעשו כהיתר גמור. אמנם כאשר יתמיד לקרוא או לשמוע דברי מוסר יום ליום, 'יערף כמטר לקחו', כמו שהמטר נוקב את האבן, כך דברי מוסר סוף שנוקבים את לב האבן. הלוך ילך מעט מעט בדרך טובים, ולבבו יבין ושב ורפא לו.
