א. יש לכוין בעניית הקדיש, ואמרו חז"ל שכל העונה 'אמן יהא שמיה רבא מברך' בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו, ופירוש 'בכל כחו' הוא בכל כוונתו ובכל איבריו, דהיינו שיאמרנה בלב ונפש, ולא רק כמוציא בשפתיו וליבו בל עמו. (שו"ע סי' נו)
ב. וצריך ליזהר מאד מאד שלא לדבר באמצע קדיש או קדושה, וכמסופר בחז"ל על ר' חמא שראה כמה אלפי גמלים טעונים אף וחימה לשלם לאלו המדברים בזמנים אלו, וכל המדבר שם, עליו הכתוב אומר 'ולא אותי קראת יעקב', ואפילו להרהר בדברי תורה אסור בעת שמיעת הקדיש. (שם)
