עיקרה של התשובה הוא הוידוי, מאמיתות מרירות הלב. לכן תיקנו לנו קדמונינו את הוידוי בסדר הכ"ב אותיות התורה, כי כל נפש מישראל הוא כספר תורה ממש, היינו ברמ"ח אבריו הרוחניים נגד רמ"ח מצוות עשה, ושס"ה גידיו הרוחניים, נגד שס"ה לא תעשה, כמו שאמרו חז"ל "העומד על המת בשעת יציאת נשמה, חייב לקרוע, הא למה זה דומה, לרואה ספר תורה שנשרפה", ואם האדם פוגם באבר אחד, אזי מסתלק תיכף ומיד הקדושה מאותו אבר, ואותיות פורחות, ותיכף שורה עליו רוח הטומאה הנקרא קיא צואה, אשר הוא סרחון אמיתי שאין למעלה ממנו.
ואין אותיות הקדושה חוזרות למקומן אלא על ידי תשובה, בבכיה ומרירות הלב, לרחוץ את הצואה, כמו שנאמר "אם רחץ ה' את צואת בנות ציון", ואז כח הטומאה מסתלקת ממנו. וכמו שנאמר "זבחי אלוקים רוח נשברה", ופירש בזוהר, היינו שישבור את רוח הטומאה אשר חופף עליו. ולכן תיקנו את הוידוי בכ"ב אותיות הפורחות למקומן, ובזה יכפר כל עוון. (דרשות מהר"ח)
