העיקר הגדול של ענין התפלה, שכלל כוונתה הוא לכוין רק להוסיף כח בקדושה, שכמו שהאיש מאנשי החיל משליך כל ענינו וצרכי עצמו מנגד, ומוסר נפשו ברצונו רק על כבוד המלך, שיתגדל הכתר מלוכה של אותה המדינה, ותנשא מלכותו, כן ראוי מאד להאדם הישר, לשום כל כוונתו וטוהר מחשבתו בתפלתו, רק להוסיף תת כח בהעולמות הקדושים, ולעורר בקולו הקול העליון, לאמשכא מניה ברכאן ונהירו לכולא, להעביר רוח הטומאה מן העולם, ויתוקן עולם במלכותו ית"ש. ולא על עניניו וצרכי עצמו כלל.
ועינינו הרואות בנוסח תפלת ראש השנה, שהוא מסודר מראשו עד סופו רק על כבוד מלכותו יתברך שמו, שתתעלה כבתחלה קודם חטא אדם הראשון, וגם נוסח תפלת כל השנה, אף שלפי פשוטו הנראה רובו ככולו מסודר על עניני צרכי עצמנו, ודאי ברור לכל מבין, וממקומו הוא מוכרע, שלא כיונו אנשי כנסת הגדולה על הנראה מפשוטי פירוש המלות לבד. ותפלות נגד תמידין תקנום, שהיו עולות כליל לאישים, כולה לגבוה סלקא, ולא היה בהם חלק הדיוט כלל. (נפש החיים, ב, יא)
