א. כשעונה האדם 'אמן יהא שמיה רבא', יפסיק מעט בין ה'אמן' לבין 'יהא שמיה רבא', כיון שה'אמן' הוא על מה שאמר השליח ציבור, ו'יהא שמיה רבא' הוא מאמר בפני עצמו, ותרגומו הוא – 'יהא שמו הגדול (של ה') מבורך לעולם ולעולמי עולמים'. (שו"ע סי' נו)
ב. לא יפסיק בשתיקה באמצע אמירת 'יהא שמיה רבא מברך..', אך אין צורך לומר הכל בנשימה אחת. (שם)
