א. הנכנס לבית הכנסת ושומע את הציבור עונה 'יהא שמיה רבא', יענה עמהם מ'יהא שמיה רבא' ואילך, אך לא יאמר 'אמן', כיון שה'אמן' נאמר על 'יתגדל ויתקדש' שאמר החזן. ואם עדיין רוב הציבור עונה אמן יהא שמיה רבא, והוא יכול לכוין דעתו על מה הוא עונה 'אמן', יכול לענות גם 'אמן'. (שו"ע סי' נו)
ב. וכן לענין קדושה, אם נכנס כשהציבור עונה, ועדיין לא סיימו, יכול לענות עמהם. (שם)
