דיני ממונות הם מקצוע גדול, ואדם ניכר בכיסו, לפי שנפשו של אדם חומדת את הממון, בפרט בדורות הללו, ודרך איש ישר בעיניו ומורה היתר לעצמו מ"ט פנים לטהר את השרץ, כגון איסור גנבה וגזלה ואונאה וריבית והשגת גבול, וכהנה רעות רבות.
ויש אדם הירא את ה' בליבו, ולכן אינו עושה את האיסורים המפורסמים, רק עושה דוגמתן, ועושה להם 'שינוי השם', ואותם יקרא בשם 'רווח' ו'הצלחה' ו'חריפות' ו'חריצות'. אבל האיש אשר הוא יהודי ומאמין בה' ותורתו הקדושה, ודברי חז"ל הקדושים, יאמין באמונה שלמה, כי העושה עושר ולא במשפט – בחצי ימיו יעזבנו, ובאחריתו יהיה נבל לעולם הבא. ואם לא יעזבנו יהיה עושר שמור לבעליו לרעתו, ואוי לו ואוי לנפשו. והולך בתום ילך בטח, וברכת ה' היא תעשיר, ואין מעצור לה' להושיע בין רב למעט. ומשכיל על דבר זה, ימצא טוב או בעולם הזה או בעולם שכלו טוב, ובוטח בה' אשריו בעולם הזה ובעולם הבא:
וזה כלל גדול בכל התורה, ובפרט בדיני ממונות, לקיים את הפסוק 'ואל בינתך אל תשען', וידרוש ויחפש מפי ספרים ומפי סופרים לדעת את אשר יעשה והדרך אשר ילך בה, ולא יהא הכסף נחשב בעיניו למאומה, במקום שיש צד נדנוד אסור, וירחק מן הכיעור ומן הדומה לו, כי מוטב לו לאדם שימות ברעב ולא יהא רשע לפני המקום שעה אחת, ומה גם כי לפי האמת לא יפסיד, כי 'דורשי ה' לא יחסרו כל טוב':
