בל יתחכם האדם הגדול, שהשגתו מרובה, לומר אנכי הרואה סוד וטעמי המצות בכחות ועולמות העליונים, שראוי לי לפי שורש נשמתי, או למי ומי לפי שורשו, לעבור ח"ו על איזה מצוה. או לדחות שום פרט מפרטי המעשה, לעשותה במגרעת אף דקדוק אחד מדברי סופרים, או לשנות זמנה ח"ו, כי טעמי מצות עד תכליתם לא נתגלו עדיין לשום אדם בעולם, אף למשה רבינו ע"ה, רק לאדם הראשון קודם החטא, והוא היין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, והאור ששימש ביום ראשון, שהיה אדם הראשון צופה ומביט בו מסוף העולם וכו'.
כי התורה הקדושה אצולה מלמעלה ראש, מעל כל ההשגות, ואיך אפשר שיהא הדבר מסור להשגת האדם, לשנות מהלכתם וסדר זמנם עפ"י רוחב דעתו והשגתו. (נפש החיים, א, כב)
