נאמנות היא מידה נאמנה, היתה לראש פינה, וזה כלל גדול בתורה, שיהא השכיר נאמן למשכירו לעשות מלאכתו באמונה, והשליח יהיה ציר נאמן לשולחיו. ובפרט שלוחי מצוה וכל המושכרים למלאכת שמים, כגון מלמדי תינוקות ושלוחי ציבור וכדומה, צריכים זריזות יתירה להתנהג בנאמנות גמורה ושלא למעול בשליחותם אפילו דקה מן הדקה, פן ייאמר עליהם ח"ו 'ארור עושה מלאכת ה' רמיה'. וגם המשכירים צריכים להיות נאמנים לשכיריהם לפקוח עיניהם עליהם ולקרב להם התועלת, ובפרט לעוסקים במלאכת שמים, שהם תלויים באנשי הקהל, ואנשי הקהל תלויים במי שאמר והיה העולם.
כלל הדברים, שזו מדה הצריכה לכל אדם, העובד יעבוד עבודתו עבודה שלימה בכל לב ובכל נפש ולא יטה אחרי בצעו, רק יעשה מה שמוטל עליו לעשות כדת מה לעשות, והמעביד יפתח ידו בעין יפה.
וכן לכל הסמוכים עליו ורוצים ליהנות ממנו, בין בממונו בין בגופו, בין בחכמתו בין במועצותיו, לא ימנע טוב אשר בכוחו לעשות. וכשיעשה, יעשה הטובה שלימה כאדם העושה לעצמו, ולא יטה אחרי הבצע, וה' ישלם לו:
