"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך", האכילה והשינה היא מפלה על האדם, על כן, כל שממעט במפלה, יותר משובח, ושישאר לו עת ללמוד תורה. ויאכל אך פת במלח וכו', שהוא דבר המוכן ואין צורך לטרוח להכינו, ויעסוק בתורה באותה שעה שהיה צריך על תיקון המאכלים.
ועוד השמיענו כאן, שאפילו אותה אכילה ושינה מועטת, יאחר אותה זמן מה, כל מה שיכול, ויהיה כל רגע יקר בעיניו, שלא לפרוש מהתורה כל מה שיכול. לכן אמר בלשון עתיד, 'תאכל', 'תשתה', פירוש, לאחר זמן מה. אבל בתורה לא אמר 'תעמול', אלא 'אתה עמל', רצה לומר, בכל עת ורגע, ולא לאחר ח"ו, ולומר 'עדיין יהיה לי פנאי ללמוד אחרי ב' וג' שעות'. (רוח חיים, ו, ד)
