"אם אין תורה אין קמח, ואם אין קמח אין תורה", בלי לחם – לא יחיה האדם, אך על הלחם לבדו – יחיה, אף כי אין לו מותרות, יכול לעסוק בתורה. אם כן, אי אפשר לתורה בלי קמח, וקמח מיותר – הוא בלא תורה, כי למה לו חיים. (רוח חיים, ג, יז)
לאכול פת שחרית, כדברי חז"ל, אך שלא לאכול הרבה, משום שמטמטם את הלב והמח. ומנוסה – שהמעט משובח, רק כדי לסעוד את הלב. (כל הכתוב לחיים, קניני תורה, סי' ב)
