הקורא קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו, בפרשה ראשונה, שהיא עיקר קבלת עול מלכות שמים, מפני שאם עושה כן – נראה כקורא דרך עראי. ואפילו לדבר מצוה אסור לרמוז, וכל שכן שאסור להריח טבק וכדומה. (שו"ע ומשנ"ב סי' סג)
ב. יש מחמירים גם בפרשת שניה שלא לרמוז וכדומה, אבל לדבר מצוה לדברי הכל מותר לרמוז בפרשה שניה. (שם)
