ח) הקורא קריאת שמע, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יַרְאֶה באצבעותיו, כדי שלא תהיה קריאתו עראי. ואם עשה כן, אף על פי שיצא ידי חובתו, הרי זה מגונה.
וצריך להשמיע לאזנו כשהוא קורא, ואם לא השמיע לאזנו, יצא. וצריך לדקדק באותיותיו, ואם לא דקדק, יצא:
ט) כיצד ידקדק, ישמור שלא ירפה החזק – לא יאמר את האות הדגושה כאילו היא רפויה, ולא יחזיק הרפה. ולא יניח הנד – לא יאמר ניקוד של שו"א נע כאילו הוא נח, ולא יניד הנח. לפיכך, צריך ליתן ריוח בין הדבקים, והיינו בין כל שתי אותיות הדומות, שאחת מהן סוף תיבה והאחרת תחלת תיבה הסמוכה לה, כגון 'בכל לבבך', קורא 'בכל', ושוהה, וחוזר וקורא 'לבבך', וכן 'ואבדתם מהרה', 'הכנף פתיל'. וצריך לבאר ולקרוא בבירור את האות זיי"ן של 'תזכרו', וצריך להאריך באות דל"ת של 'אחד' שבפסוק ראשון, כדי שיכוון בדעתו שימליכהו לה' בשמים ובארץ ובארבע רוחות. וצריך שלא יחטוף ב'חי"ת' של 'אחד', כדי שלא יהא כאומר 'אי חד':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
