א. אדם שעדיין לא התפלל, אסור לו ללכת במיוחד לבית חבירו (או לגשת למקום חבירו בבית הכנסת) כדי לומר לו 'שלום', ואף לא 'בוקר טוב'. אך אם הזדמן לבית חבירו במקרה, רשאי לומר 'בוקר טוב', אך לא 'שלום', לפי ששמו של הקב"ה 'שלום'. (משנ"ב סי' סה)
ב. אם לא הלך במיוחד לבית חבירו, אלא פגשו בדרך, מעיקר הדין מותר לומר 'שלום', אך נהגו שלא לומר אלא 'בוקר טוב', כדי שיתן האדם אל ליבו שאסור לו להתעכב בדברים אחרים עד שיתפלל. (שם)
