בעניני היראה, כמה סוגים גדולים עד אין חקר, אך היראה המוכרחת היא ממה שאמר רבי יוחנן בן זכאי 'יהי רצון שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם', והראיה, 'שכשאדם עובר עבירה, אומר, שלא יראני אדם'. והוא היראה מצד הבושה, וזאת היראה תועיל ודאי לסור מרע ולהשמר מפח יקוש.
אבל עוד יש בושה, גם בעת עשיית המצוה. כי הנה, לא כאשר ידמה האדם, כי טוב גדול הוא עושה, בעשותו איזה מצוה או לומד תורה, וראוי לו בעד זה לירש עולם ומלואה, אך באמת נהפוך הוא, כי גדולה וחשיבות היא לנו שזכינו לזה, לקיים מצוות ולהגות בתורתו. ובכל עת שאדם עושה מצוה או לומד, יכנע מאד, כי במה כוחו גדול, שבא להדבק עם המלך ה' צב-אות, בתורה אשר היא שעשועיו, והוא, לא תואר לו ולא הדר לו, לעמוד בהיכל המלך, מקדש ה'.
כי על כן, יקבל לעזוב דרכו מעתה, ובל ישוב עוד לכסלה, ויבקש מאת ה' שיעזרו אך בחסדו, להשיג התורה ולידע עומקה. וישיב אל ליבו, כי דבר גדול הוא מבקש. ומכל שכן בקשת הבנת התורה, הדעת והבינה, מה' יתברך. וכשיעזרנו ה' בזה, ישכיל שזכה מתנה רבה מאת ה', לא בכוחו גבר.
וכן מצינו בראשונים, שהיו מתביישים בבואם לעשות מצוה, באומרם, מה אנו כי באנו להתקרב עד הלום, אחרי מריינו. ואף כי שגגותיהם היה דקה מן הדקה, כי כן דורש ה' מאיתנו, שלא נוכל להתרחק חלילה מן התורה והעבודה על ידי הבושה. רק שידע בלבבו, כי יש לו ליבוש וליכלם הרבה, ואך רחמי ה' יתברך קרבוהו לעבודתו. (רוח חיים, ד, א)
