340. עצלות

העצלות היא מדה רעה עד מאד, לגוף ולנפש. וזו מתת אלקים היא, וטבע הוא באדם, יש מי שטבעו להיות איש חי רב פעלים, זריז ונשכר, ויש שטבעו להיות כבד ועצל. והנה, בעניני העולם העצלות היא מידה רעה, אבל אין בזה כל כך עוון או חטא, ואם חננו השם עושר – אין העצלות מורגשת כל כך, שהרי מלאכתו נעשית על ידי אחרים. אבל לעניני רוחניות – העצלות היא רעה חולה, ואף שזה טבעו של האדם, אין זו דרך מוציאתו מידי עברה, כי ביד האדם להפך טבעו ולהחליף אותו על ידי עמל ויגיעה, ועל ידי שירגיל עצמו אל הקצה האחר, יכול לבוא לדרך האמצעי, ואדם מושל ברוחו, וכל אשר יחפוץ יעשה, ולפום צערא אגרא, ויגדור עצמו על ידי קנסות. ויתגבר האדם בתחבולות, להיות קל כנשר, ורץ כצבי, לעשות רצון אבינו שבשמים.