א. המטביל ידיו במי מקוה או במי מעיין, הדבר מועיל לו כמו נטילת ידים, אמנם גם באופן כזה אינו מברך 'על טבילת ידים', אלא מברך כנוסח הברכה הרגילה – 'על נטילת ידים'. (שו"ע ומשנ"ב סי' קנ"ט)
ב. ואם מטביל ידיו במים הפסולים לנטילה וכשרים רק להטבלה, וכגון חמי טבריה או מי הים [שמחמת שהם מרים או מלוחים פסולים הם לנטילת ידים], יש אומרים שגם בזה יברך 'על נטילת ידים' (שו"ע סי' קנ"ט, בא"ח, כף החיים), ויש אומרים שבאופן זה יברך 'על טבילת ידים'. (רמ"א שם, משנה ברורה).
