אבל יש פחד שהוא טוב, כמו שנאמר 'אשרי אדם מפחד תמיד', ופירשו חז"ל שפסוק זה נאמר בדברי תורה, שלעולם יחשוש על התורה ועל המצוות – שמא לא קיימם כראוי. ויפחד שמא לא יעלו מעשיו לרצון לפני מלך רם ונשא, לפי גודל החיוב המוטל עליו, כפי יכולתו ולפי טיבו. ובזה יעלה במעלות, מעלה אחר מעלה. כי זו רעת האדם בארץ, שהוא 'שמח בחלקו' ברוחניות, ונותן הודאה על חלקו ואומר, שבח מגיע לי כי אני יהודי כשר, אין בי עבירות חמורות. ומתוך כך אין איש שם על לב לעלות במעלות ואין ניחם על רעתו, כי נראה לו שזך וישר פעלו.
וכבר היה מעשה בזמן הרמב"ם, שאדם גדול לא היה רוצה להתודות ביום הכפורים, כי היה יודע בעצמו שלא עשה דבר עברה, ולמה ידבר שקרים לפני ה' יתברך שחותמו אמת, והשיב לו הרמב"ם, 'אילו ידעת – אתה הנלבב – כמה חומר עבודת השם יתעלה, וכמה צריך וראוי ומוכרח לעבוד ה', היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בודוי, ועוד נוסף כהנה וכהנה. וכל אדם נדון לפי גודל חכמתו… ואף על דבר זה שדיברת, שאינך צריך להתוודות – עתיד אתה לתן את הדין'.
