ידוע מאמר חז"ל 'לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכים לו ימיו ושנותיו'. והנה עיקר מצוות קריאת שנים מקרא ואחד תרגום הוא ביום הששי, אבל לאנשים הטרודים אחר מזונותיהם בימות החול, טוב שיקראוה ביום השבת בבוקר. וכתבו המקובלים שיש להקפיד מאד בקריאת הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, לקרותה בכל טעמיה ודקדוקיה הדק היטב. והנה על כגון זה, מצוה שמתן שכרה בצדה, אורך ימים בימינה, מי שאינו חושש לקיימה – ענוש יענש ממה נפשך, אם אינו מאמין בתורה ובדברי חכמים, שהבטיחו שהעושה כן זוכה לאריכות ימים, ייענש על חוסר אמונתו. ואם הוא מאמין ואינו חושש לכך ואינו חס על חייו, הרי זה מתחייב בנפשו ועתיד לתן את הדין, כמו המאבד עצמו לדעת. ובפרט שזהו דבר שקל מאד לקיימו, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, לעשות נחת רוח לפני אבינו שבשמים, כי מאחר שהפרשיות הם דברות קדשו של ה' יתברך, בודאי יש ויש בהן סודות עליונים על כל אות ואות, וכל התורה כולה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, ואף שהקורא אינו מכוין לכל הסודות והתיקונים הללו, הן נעשים מאליהם, ומעשה ידינו כוננה עלינו:
לפי פשטן של דברים, קריאת התרגום נתקנה כדי להבין הענין, לפי שבזמנם היו מבינים רק ארמית, ולכן בזמנינו עיקר המצוה היא לקרות כל פרשה עם פרוש רש"י, אמנם לפי הסוד אף בזמנינו אין האדם נפטר מלקרות שנים מקרא ואחד תרגום. ולכן יאחז צדיק דרכו – אחוז בזה וגם מזה אל ינח ידו, ויקרא את הפרשה גם עם התרגום וגם עם פירוש רש"י, ומי שאינו מאבד את זמנו – יספיק את שניהם ביום השבת.
