הקדוש ברוך הוא הרבה עמנו פדות, כמאמר חז"ל, הודו לה' כי טוב, שגובה חובתו של אדם בטובתו. עשיר – בשורו, עני – בשיו, אלמנה בתרנגולתה. כלומר, אדם נכשל בעבירה והוא חייב מיתה לשמים, במה מתכפר לו, מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו הקטנה ויצא ממנה טפת דם, מקצת הנפש ככל הנפש. וכן כל מין צער והפסד הבא לאדם, בין בידי אדם בין בידי שמים, הכל הוא לטובתו ולפדיון נפשו:
וכבר היה מעשה ברבי יהושע בן לוי, שהיה מהלך עם אליהו הנביא ז"ל, ונכנסו לבית עני אחד וקבלם בסבר פנים יפות וכבדם כבוד גדול. ויהי בחצי הלילה, קם אליהו הנביא והרג את פרתו של העני שהיתה חביבה עליו, ותמה מאד רבי יהושע בן לוי כי זה מעשהו, עד שגלה סודו אליהו ז"ל, שנגזר על אותו עני שתמות אשתו, וכיפרה עליו פרתו.
ולכן, כל מין צער והפסד ויסורין הבאים על האדם, צריך לקבלם בשמחה. ומה טוב ומה נעים, על כל חלי ועל כל חלום רע, ועל כל צרה שלא תבוא, לעשות סדר פדיון נפש המסודר בספרים, כי הצדקה והתפלה וכוח סגולת השמות הנזכרים ונעשים, ראויה היא שתגן להציל מכל צרה וצוקה והיתה הרוחה:
