והנה בענין הצדקה יש כללים מפורשים בדברי חז"ל, והם אמרו 'חייך קודמין', 'ענייך קודמין', 'עניי עירך קודמין', ולכן אין ראוי לאדם לצמצם הרבה מאד בהוצאת הבית שלא מדעת אנשי הבית כדי לתן צדקה, לפי שאנשי ביתו קודמים.
ובכלל אומרם "חייך קודמין" הוא, שימכור אדם קרקעות ומטלטלין שיש לו, ויכלכל את שיבתו, ויטול חלק בראש לשלוח לעולם הבא מעדנים לנפשו, ואל יחוש כל כך על בניו להניח להם כל חילו, כי אדם קרוב אצל עצמו וחייו קודמים. ואם גיבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יבורך, ואם ירחיב השם את גבולו, אז פתוח יפתח את ידו כברכת השם אשר נתן לו. אבל אם קצור קצרה ידו, חייו וחיי בני ביתו קודמים לכל אדם. ומה גם אם יש לו חובות ואינו פורע ומרבה בצדקה – לא לרצון יהיה. על כל פנים אין אדם יכול להיפטר לגמרי ממצוות צדקה, אפילו עני המתפרנס מן הצדקה יתן פרוטה לצדקה בכל יום קודם תפילה, שנאמר 'אני בצדק אחזה פניך'.
