בעל מלאכה ומתפרנס מיגיעו, לא תהיה לו המלאכה בזויה, ואך מפאת הכרחו הוא עוסק במלאכתו. אבל ברצונו וחפצו מקנא הוא לראשי העם והרבנים, וזה נאהב אצלו. לכן אמר 'אהוב את המלאכה', כי את המלאכה יאהב… ואם היה ראש ומנהיג, פן היה נלכד בשחיתותם ובפח הגאוה.
ואמר 'שנא את הרבנות', כי ברבנות ושררה נהפוך הוא, אף כי אי אפשר לעולם בלא רבנים ופרנסים, ולפעמים מוכרח לאדם להיות רב, אך יהיה זאת לו אך מצד ההכרח, אבל ברצונו ישנא את הרבנות להתפרנס מזה, ויאהב יותר את המלאכה.
כלומר, גם אם הוא רב, בטבעו ישנא אותה, ויתרחק ממנה כמה שאפשר, ויהיה לבו ורצונו נמשך תמיד למלאכה. לכן אמר בלשון 'אהוב' ו'שנא'. (רוח חיים א י)
