שנינו במסכת אבות, 'שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן'. ו'כתר שם טוב' היינו שיהללוהו בשערים מעשיו ושלמות מדותיו. ואין צורך שיפרסם האדם את מעשיו או שישבח את עצמו, שהרי נאמר במשלי 'יהללך זר ולא פיך', רק יעשה מעשיו בסתר לשם שמים דוקא, וסוף הכבוד לבוא, אף שהוא יעשה את שלו, וראוי להסתיר מעשיו בתכלית ההסתר ולברוח מן הכבוד, וסוף הכבוד לבוא ולהיות רודף אחריו, והקדוש ברוך הוא מפרסם מעשיו, שכן כתוב בירמיה 'אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו', ופירשו חז"ל 'אראנו לאחרים'.
וכל מה שאדם עושה בסתר, אם טוב ואם רע, הקדוש ברוך הוא מביאו לידי גילוי וקונה שם טוב או שם רע, לפי מעשיו. ובני ישראל, אם אינם נביאים, הם בני נביאים, ומכירים את כל אדם ומחזיקים אותו לפי מה שהוא. ואדם ניכר בכיסו, בכוסו, בכעסו, בדבריו ובתנועותיו, ולכל מראה עיני האדם, אם זך וישר פעלו ואם תוכו כברו, או אם הוא מן הצבועים, דעת לנבון נקל, ואף אם יוכל לרמות את הבריות לפי שעה, שאדם יראה לעינים, סוף תתגלה חרפתו, ואין שום דבר נשאר נעלם בעולם הזה.
