אָמַר רַב נַחְמָן, שׁוֹאֵל אָדָם בְּטוּבוֹ לְעוֹלָם [ולהלן יבואר דין זה]. אָמַר רַב מָרֵי בְּרֵהּ דְּבַת [-בן בתו של] שְׁמוּאֵל, וְהוּא דְּקָנֵי מִינֵּיהּ – ובתנאי שעשה קנין על הדבר. אָמַר לֵיהּ רַב אַשִּׁי, וּמְהַדַּר לֵיהּ קָתֵיהּ – ומחזיר לו את הקת. ופֵּרֵשׁ גָּאוֹן זַ"ל את הדברים, מִי שֶׁשָּׁאַל כְּלִי מֵחֲבֵירוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, וְאָמַר לוֹ כַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, 'הַשְׁאִילֵנִי בְּטוֹבָתְךָ כְּלִי זֶה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ', כלומר, אין אתה משאיל לי דבר זה כדרך כל המשאילים, אלא כפי טובת לבך ונדבתך, שאינך מקפיד על הזמן אם יתארך (רמב"ם), וְלֹא קָבַע זְמַן לַחֲזָרָתוֹ, יִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כל זמן שירצה, וְאֵינוֹ חַיָּב לְהַחֲזִירוֹ לִבְעָלָיו, אֶלָּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַד שֶׁיִּכְלֶה הַבַּרְזֶל, ועל זה אמר רב אשי, וּמְהַדַּר לֵיהּ קָתֵיהּ – ומחזיר לו את ידית הגרזן העשויה עץ, לאחר שכלה הברזל. ועל כך אמר רב מרי, וְהוּא דְּקָנוּ מִינֵּיהּ – שעשה המשאיל קנין על כך דְּאוֹשְׁלֵיהּ סְתָם – שהשאילו סתם וְלֹא קָבַע לֵיהּ זִימְנָא – ולא קבע לו זמן להחזרתו.
אָמַר רָבָא, הַאי מַאן דְּאָמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ – אדם האומר לחבירו, אוֹשְׁלַן מָרָא – השאל לי מעדר, לְמִירְפַּק בֵּיהּ הַאי פַּרְדֵּיסָא – כדי שאעדור בו את הפרדס הזה, רָפֵיק בֵּיהּ הַהוּא פַּרְדֵּיסָא – רשאי הוא לעדור בו את אותו פרדס בלבד, ואינו רשאי לעדור בו פרדסים אחרים, אך אם ביקש ממנו שישאילנו מעדר לעדור בו 'פַּרְדֵּיסָא' סְתָם, ולא פירש לו איזה פרדס, רָפֵיק בֵּיהּ חַד פַּרְדֵּיסָא דְּבָעֵי – יכול הוא לעדור בו פרדס אחד, איזה שברצונו לעדור, ואפילו פרדס גדול ביותר. ואם ביקשו להשתמש במעדר לעדור בו 'פַּרְדֵּסָאֵי' – פַּרְדֵּסַיי, והיינו כל הפרדסים שלי, רָפֵיק וְאָזֵיל כָּל פַּרְדֵּסָאֵי דְּאִית לֵיהּ – הרי הוא הולך ועודר בו את כל הפרדסים שיש לו, ואפילו שעל ידי כך יישחק המעדר לגמרי, וּמְהַדַּר לֵיהּ קָתֵיהּ – ומחזיר לו את הקת, את הידית של המעדר, כיון שעל דעת כן השאילו.
אָמַר רַב פָּפָּא, הַאי מַאן דְּאָמַר לְחַבְרֵיהּ – אדם האומר לחבירו, אוֹשְׁלַן הַאי גַּרְגּוּתָא – השאל לי באר מים זו, וְנָפַל, כלומר, התמוטטו כתלי הבאר, לֹא בָּנֵי לֵיהּ – אין השואל רשאי לבנותו מחדש כדי להמשיך ולהשתמש בו, כיון שהשאילו לו 'באר זו', וכבר נפלה, ומה שיבנה עתה היא באר אחרת, שאותה לא השאיל לו. אך אם ביקש ממנו שישאיל לו 'גַּרְגּוּתָא' סתם, וְנָפַל, בָּנֵי לֵיהּ – רשאי השואל לבנות את הבאר ולהמשיך להשתמש בה. שָׁאַל בֵּי גַּרְגּוּתָא – אם ביקש ממנו שישאילנו מקום בקרקעו לחפור בו באר מים ולהשתמש בה, כָּרֵי וְאָזֵיל שׁוֹאֵל כַּמָּה גַּרְגּוּתָא בְּאַרְעֵיהּ דְּמַשְׁאִיל – רשאי השואל לחפור כמה וכמה מקומות בקרקעו של המשאיל, עַד דְּמִתְרְמֵי לֵיהּ – עד שימצא מקום שאכן יש בו מים. וְאמנם אף באופנים אלו צָרִיךְ לְמִיקְנָא מִינֵּיהּ דְּמַשְׁאִיל – צריך שיעשה השואל קנין מיד המשאיל על זכויות אלו, אך אם לא עשה קנין, אלא השאילו בדיבור בלבד, יכול הוא לחזור בו מתי שירצה.
משנה
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, ולא השכיר לו בית מסוים, אלא הראה לו בית, ואמר לו 'בית כזה' אני משכיר לך, וְנָפַל הבית, חַיָּב המשכיר לְהַעֲמִיד לוֹ בַּיִת אחר, למשך זמן שכירותו. אִם הָיָה הבית קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ המשכיר גָדוֹל, וכן אם היה גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ מחולק לשְׁנָיִם. היה הבית מחולק לשְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. וְלֹא יִפְחֹת מִן הַחַלּוֹנוֹת, וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם, כיון שבכל דבר יש מעלות וחסרונות, ויתכן שהשוכר רוצה דווקא את הבית בצורתו הזו, ואין המשכיר רשאי לשנותו.
גמרא
אוּקִימְנָא לְמַתְנִיתִין – העמידה הגמרא את הדינים האמורים במשנתנו, בִּדְקָאֵי אַגּוּדָּא דְנַהֲרָא – באופן שעמד המשכיר על שפת הנהר, וְאָמַר לֵיהּ לשוכר, בַּיִת כָּזֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ, מַהוּ דְּתֵימָא – יכול היית לפרש את דבריו ולומר, הַאי דְּקָאָמַר לֵיהּ – שמה שאמר לו לשון 'בית כָּזֶה', היתה כוונתו לבית דְּקָאֵי אַגּוּדָּא דְנַהֲרָא – העומד על שפת הנהר, אך לא שיהא דומה לבית זה בשאר פרטיו, קָא מַשְׁמַע לָן – לכך השמיעה לנו המשנה, מַאי – מהו פירוש לשון 'כָּזֶה', אַמִּדַּת אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ קָאָמַר – היתה כוונתו שיהא זה בית הדומה לבית שהראה לו רק במידת ארכו ורחבו [אך אינו צריך להיות דומה לו בכך שיהא על שפת הנהר וכיוצא בזה], וּלְפִיכָךְ אִם נָפַל, וְהָיָה קָטָן, לא יַעֲשֶׂנּוּ גָּדוֹל, ואם היה גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. היה אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם. אֲבָל אִי אָמַר לֵיהּ המשכיר לשוכר 'בַּיִת זֶה אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ', וְנָפַל הבית, אֵינוֹ חַיָּב לִבְנוֹתוֹ. וְאִי אָמַר לֵיהּ 'בַּיִת' סְתָם אֲנִי מַשְׂכִּיר לְךָ, ולא פירש לו איזה בית, ואף לא הראה לו בית מסוים ואמר שיהא זה בית 'כזה', וְנָתַן לוֹ בַּיִת, וְנָפַל, וְרָצָה לַעֲשׂוֹתוֹ שְׁנַיִם, עוֹשֶׂה, שֶׁלֹּא הִשְׂכִּיר לוֹ אֶלָּא בַּיִת סְתָם, ויכול הוא לתת לו כל בית שירצה, אף שהוא שונה מהבית הראשון שהשכיר לו, וְהוּא – ובתנאי שֶׁקָּרוּי בַּיִת, אך לא יתן לו בקתה וכדומה, שאין לזה שם בית כלל.
סליקו להו השואל
