א) השובר עצם בקרבן פסח טהור – הבא בטהרה, הרי זה לוקה, שנאמר 'ועצם לא תשברו בו'. וכן נאמר בפסח שני 'ועצם לא תשברו בו'. אבל פסח שבא בטומאה, והיינו כאשר רוב הציבור או הכהנים טמאים, אם שבר בו עצם, אינו לוקה. מפי השמועה למדו ,'לא תשברו בו' ו'בו' היינו בטהור, ולא בטמא. אחד השובר את העצם בלילי חמשה עשר, או ששבר בו עצם מבעוד יום – בערב פסח, או ששבר אחר כמה ימים, הרי זה לוקה.
ב) לפיכך שורפין עצמות הפסח בכלל הנותר מבשרו, כדי שלא יבואו בהן לידי תקלה, אם יטעו ושברום לאחר זמן.
