(א) וַֽיְהִי֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם וַיִּקְבְּצ֨וּ פְלִשְׁתִּ֤ים אֶת־מַֽחֲנֵיהֶם֙ לַצָּבָ֔א לְהִלָּחֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל־דָּוִ֔ד יָדֹ֣עַ תֵּדַ֗ע כִּ֤י אִתִּי֙ תֵּצֵ֣א בַֽמַּחֲנֶ֔ה אַתָּ֖ה וַֽאֲנָשֶֽׁיךָ׃ (ב) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־אָכִ֔ישׁ לָכֵן֙ אַתָּ֣ה תֵדַ֔ע אֵ֥ת אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂ֖ה עַבְדֶּ֑ךָ וַיֹּ֤אמֶר אָכִישׁ֙ אֶל־דָּוִ֔ד לָכֵ֗ן שֹׁמֵ֧ר לְרֹאשִׁ֛י אֲשִֽׂימְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים׃ (ג) וּשְׁמוּאֵ֣ל מֵ֔ת וַיִּסְפְּדוּ־לוֹ֙ כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּקְבְּרֻ֥הוּ בָֽרָמָ֖ה וּבְעִיר֑וֹ וְשָׁא֗וּל הֵסִ֛יר הָֽאֹב֥וֹת וְאֶת־הַיִּדְּעֹנִ֖ים מֵֽהָאָֽרֶץ׃ (ד) וַיִּקָּֽבְצ֣וּ פְלִשְׁתִּ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ וַיַּֽחֲנ֣וּ בְשׁוּנֵ֑ם וַיִּקְבֹּ֤ץ שָׁאוּל֙ אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בַּגִּלְבֹּֽעַ׃ (ה) וַיַּ֥רְא שָׁא֖וּל אֶת־מַֽחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֑ים וַיִּרָ֕א וַיֶּֽחֱרַ֥ד לִבּ֖וֹ מְאֹֽד׃ (ו) וַיִּשְׁאַ֤ל שָׁאוּל֙ בַּֽה֔' וְלֹ֥א עָנָ֖הוּ ה֑' גַּ֧ם בַּֽחֲלֹמ֛וֹת גַּ֥ם בָּֽאוּרִ֖ים גַּ֥ם בַּנְּבִיאִֽם׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה – תצא להיות שומר ראשי במלחמה, אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ, ולא רצה שישתתפו במלחמה עצמה נגד ישראל, מחשש שלא ירצו להילחם באחיהם, וגם חשש שהפלישתים לא יאמינו בדוד ובאנשיו, ולכן מינהו כשומר ראשו במלחמה.
(ב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ, לָכֵן, כיון שאהיה לידך בזמן המלחמה, אַתָּה תֵדַע ותראה בעצמך אֵת הגבורה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד, לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים.
אף שכבר סופר לעיל ששמואל מת, כעת מספר הנביא את הדברים שאירעו מחמת מיתתו, שהם סיבה להשתלשלות הענינים כפי שיובא להלן:
(ג) וּשְׁמוּאֵל מֵת, כאמור לעיל, וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ, ולאחר שמת שמואל, ופסקה רוח הנבואה מישראל, היו בני אדם הרוצים לדעת את העתידות, והיו הולכים למכשפים ואובות וידעונים, וְשָׁאוּל התעורר מחמת כן לבערם מן הארץ, והֵסִיר את הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ.
(ד) ומחמת שמת שמואל לא התייראו הגויים מישראל, וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים, וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם להלחם עם ישראל, וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ.
(ה) ועד עתה היה ליבו של שאול סמוך ובטוח על זכותו של שמואל, אך עתה שמת שמואל, וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד.
(ו) ועד עתה היה שאול יכול לשאול את דבר ה' מפי שמואל, אך עתה שמת שמואל לא ידע שאול את אשר יעשה, וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּה', וְלֹא עָנָהוּ ה', גַּם בַּחֲלֹמוֹת, גַּם בָּאוּרִים ותומים, גַּם בַּנְּבִיאִם.
