א וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֔ם הִנָּבֵ֖א אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהוָֽה׃ ב כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה יַ֣עַן אָמַ֧ר הָֽאוֹיֵ֛ב עֲלֵיכֶ֖ם הֶאָ֑ח וּבָמ֣וֹת עוֹלָ֔ם לְמֽוֹרָשָׁ֖ה הָ֥יְתָה לָּֽנוּ׃
֍ ֍ ֍
פרק לו (א) וְאַתָּה, בֶן אָדָם, הִנָּבֵא אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ, הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר ה', ובנבואה זו מזכיר את פשעיהם של חמשת האומות הקרובות לארץ ישראל שהוזכרו לעיל (פרקים כ"ה-כ"ו), שמחמת כן נגזרו עליהם העונשים האמורים שם, ועל כל אחד אומר לשון 'כה אמר ה' אלהים', כלומר, כך כבר אמר ה' בנבואות הקודמות [ולכן כאן לא הוזכר מה אמר ה'], וכאן מבאר רק מה היה חטאם שמחמתו נענשו. ובסוף דבריו (פסוק ז') אומר נבואה כללית על כל הגוים שלא הוזכרו לעיל.
(ב) כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים – העונש שאמר ה' שיבוא על צור, כפי שהובא לעיל (פרק כ"ו), הוא יַעַן – בגלל שאָמַר הָאוֹיֵב עֲלֵיכֶם הֶאָח, כלומר, כיון שיושבי צור שמחו בחורבן בית המקדש וגלות ישראל, בלשון 'האח', כמו שנאמר לעיל (כ"ו ב') "בֶּן אָדָם, יַעַן אֲשֶׁר אָמְרָה צֹּר עַל יְרוּשָׁלִַם, הֶאָח, נִשְׁבְּרָה דַּלְתוֹת הָעַמִּים, נָסֵבָּה אֵלָי, אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה", כלומר שמחתם היתה על כך שהמסחר והעושר של ירושלים יעבור אליהם, וּבָמוֹת עוֹלָם לְמוֹרָשָׁה הָיְתָה לָּנוּ – המסחר של ירושלים, שהיה כמו הבמה הגבוהה שכל העולם הגיע אליה לסחורה, יהיה עתה לנו, מחמת כן נגזר עליהם העונש האמור שם.
