ה לָכֵ֗ן כֹּֽה־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ אִם־לֹ֠א בְּאֵ֨שׁ קִנְאָתִ֥י דִבַּ֛רְתִּי עַל־שְׁאֵרִ֥ית הַגּוֹיִ֖ם וְעַל־אֱד֣וֹם כֻּלָּ֑א אֲשֶׁ֣ר נָתְנֽוּ־אֶת־אַרְצִ֣י ׀ לָ֠הֶם לְמ֨וֹרָשָׁ֜ה בְּשִׂמְחַ֤ת כָּל־לֵבָב֙ בִּשְׁאָ֣ט נֶ֔פֶשׁ לְמַ֥עַן מִגְרָשָׁ֖הּ לָבַֽז׃ ו לָכֵ֕ן הִנָּבֵ֖א עַל־אַדְמַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְאָֽמַרְתָּ֡ לֶֽהָרִ֣ים וְ֠לַגְּבָעוֹת לָֽאֲפִיקִ֨ים וְלַגֵּֽאָי֜וֹת כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנְנִ֨י בְקִנְאָתִ֤י וּבַֽחֲמָתִי֙ דִּבַּ֔רְתִּי יַ֛עַן כְּלִמַּ֥ת גּוֹיִ֖ם נְשָׂאתֶֽם׃
֍ ֍ ֍
(ה) לָכֵן, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים על בני אדום ופלשתים, שמתוך השנאה שהיתה להם לישראל רצו שתישאר ארצם שוממה וחרבה, ונאמר עליהם לעיל (כ"ה י"ב-י"ז, ופרק ל"ה) העונשים שיבואו עליהם, אִם לֹא בְּאֵשׁ קִנְאָתִי דִבַּרְתִּי את העונשים שיבואו עַל שְׁאֵרִית הַגּוֹיִם – שארית הפלשתים [כי כבר הוכו רובם על ידי פרעה מלך מצרים], וְעַל אֱדוֹם כֻּלָּא [-על כל יושבי אדום], אֲשֶׁר נָתְנוּ אֶת אַרְצִי לָהֶם לְמוֹרָשָׁה בְּשִׂמְחַת כָּל לֵבָב – ששמחו על מפלת ישראל, ונהגו כאילו על ידי זה ניתנה להם ארץ ישראל בירושה, בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ – ושמחה זו היתה מחמת שנאתם הגדולה לישראל ['שאט' הוא מלשון שוט המכה ומכאיב, ו'שאט נפש' היינו שההכאבה היתה בנפש], ולא רצו לרשת את הארץ כדי להתיישב בה, אלא לְמַעַן מִגְרָשָׁהּ לָבַז – כדי שתישאר כמגרש שומם, ותהיה על ידי כך לבזיון בעיני הכל, ולכן יֵענשו בעונשים שנאמרו בנבואות שהתנבא לעיל.
(ו) לָכֵן, הִנָּבֵא עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ לֶהָרִים הגבוהים, וְלַגְּבָעוֹת הנמוכות, לָאֲפִיקִים שהמים זורמים בהם בין ההרים, וְלַגֵּאָיוֹת העמוקות, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים על האומות שלא הרעו לישראל בדרך נקמה, ואף לא ירשו את ארצם, אלא הכלימו וביזו את ארץ ישראל עצמה על חורבנה, כמו מצרים וצידון, שנאמרה עליהם נבואת פורענות לעיל (כ"ח כ'-כ"ו, ופרק כ"ט), הִנְנִי בְקִנְאָתִי וּבַחֲמָתִי דִּבַּרְתִּי דברי פורענות העתידים לבוא על אומות אלו, יַעַן כְּלִמַּת גּוֹיִם נְשָׂאתֶם – כיון שהארץ עצמה כביכול הוכלמה על ידי הגויים הללו.
