משנה י: הַנִּתָּנִין מַתָּנָה אַחַת שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת, יִנָּתְנוּ מַתָּנָה אֶחָת. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתַּן אַרְבַּע, יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע. מַתַּן אַרְבַּע בְּמַתָּנָה אַחַת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ בְּמַתָּנָה אֶחָת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תִּגְרַע. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וַהֲרֵי הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא נֶאֱמַר בַּל תּוֹסִיף אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְעַצְמוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, לֹא נֶאֱמַר בַּל תִּגְרַע אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְעַצְמוֹ. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, כְּשֶׁנָּתַתָּ, עָבַרְתָּ עַל בַּל תּוֹסִיף וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְיָדֶךָ. וּכְשֶׁלֹּא נָתַתָ, עָבַרְתָּ עַל בַּל תִּגְרַע וְלֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְיָדֶךְ:
משנה י: דם של קרבנות הַנִּתָּנִין מַתָּנָה אַחַת על המזבח, כגון מעשר בהמה, שֶׁנִּתְעָרְבוּ בְּדם קרבנות אחרים שגם הם נִּתָּנִין בְּמַתָּנָה אַחַת, כגון בכור בהמה טהורה, וכל דם היה בכוס בפני עצמו, אלא שאין ידוע מה הוא דם הבכור ומה הוא דם המעשר, יִנָּתְנוּ מכל אחת מהכוסות מַתָּנָה אֶחָת. נתערב דם קרבנות שדינם להנתן במַתַּן אַרְבַּע – ארבע נתינות על המזבח, כגון עולה, דם קרבן אחר שדינו להנתן בְּמַתַּן אַרְבַּע, כגון שלמים, יִנָּתְנוּ בְּמַתַּן אַרְבַּע. התערב דם שדינו להנתן במַתַּן אַרְבַּע, בְּדם שדינו להנתן מַתָּנָה אַחַת, ואין ידוע מהו הדם שצריך להנתן בנתינה אחת ומהו הדם שצריך להנתן בארבע מתנות, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ כולם בְּמַתַּן אַרְבַּע, ומחשיבים אנו את הנתינות המיותרות כאילו הם מים, כיון שאינו מתכוון להוסיף במצוה מה שאינו מחויב, אלא כוונתו לתת רק את הדם שיש בו צורך לשם מצוה, ומספק נותן את שניהם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ כולם בְּמַתָּנָה אֶחָת, ויצא ידי חובתו, כיון שכל הדמים הניתנים על המזבח החיצון, כיון שנתן נתינה אחת, יצא. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲרֵי לשיטתך, בכך שהוא נותן מהדם הטעון ארבע מתנות רק מתנה אחת הוּא עוֹבֵר עַל איסור בַּל תִּגְרַע, שנאמר (דברים ד ב) 'לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ'. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, וַהֲרֵי לדבריך הוּא עוֹבֵר עַל בַּל תּוֹסִיף, שהוא נותן ארבע נתינות מדם שאינו טעון אלא נתינה אחת. אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, לֹא נֶאֱמַר בַּל תּוֹסִיף אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְעַצְמוֹ – עומד בפני עצמו, אבל כשיש כאן תערובת של שני כוסות, ומחמת הספק הוא נותן ארבע נתינות מכל כוס, אין כאן איסור בל תוסיף, ולכן מוטב לעשות כן, ולא להפחית ולגרוע מקיום המצוה. אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, אף לדברי יש לומר כן, שלֹא נֶאֱמַר בַּל תִּגְרַע אֶלָּא כְּשֶׁהוּא בְעַצְמוֹ, אבל כשהוא מגרע מחמת שיש כאן תערובת וספק, אין איסור. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, גם אם שייכים באופנים אלו איסורי 'בל תוסיף' ו'בל תגרע', הרי יש חילוק ביניהם, כי כְּשֶׁנָּתַתָּ ארבע נתינות, כשיטתך, עָבַרְתָּ עַל בַּל תּוֹסִיף וְעָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְיָדֶךָ. וְאילו כְּשֶׁלֹּא נָתַתָ, כשיטתי, עָבַרְתָּ עַל בַּל תִּגְרַע וְלֹא עָשִׂיתָ מַעֲשֶׂה בְיָדֶךְ, ומוטב לעבור בשב ואל תעשה, ולא בקום ועשה.
