משנה ח: הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר וְהֶחֱזִירוֹ, וָמֵת אוֹ נִגְנַב, חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. לֹא יָדְעוּ בְעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַחֲזִירָתוֹ, וּמָנוּ אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵמָה הִיא, פָּטוּר:
משנתנו מבארת את האופן הראוי להשבת הגזילה לבעליה:
הַגּוֹנֵב טָלֶה מִן הָעֵדֶר, ולא ידע הבעלים שנגנב ממנו טלה, וְהֶחֱזִירוֹ הגנב לאחר זמן לעדר, אין זו השבה טובה, כיון שבשעה שגנב את הטלה הרגילו לצאת מהעדר, ומעתה צריך בעליו להשגיח עליו היטב שלא יברח, וכיון שלא הודיעו שגנב את הטלה והחזירו, לא ידע הבעלים שעליו לשומרו, וכיון שאין זו השבה טובה, לא נפטר בכך, וְלכן אם לאחר זמן מֵת הטלה אוֹ נִגְנַב, חַיָּב הגנב הראשון בְּאַחֲרָיוּתוֹ, ועליו לשלם את דמיו לבעלים.
לֹא יָדְעוּ בְעָלִים לֹא בִגְנֵבָתוֹ של הטלה וְלֹא בַחֲזִירָתוֹ, ואמר להם הגנב שגנבו והחזירו, וּמָנוּ הבעלים אֶת הַצֹּאן וּשְׁלֵמָה הִיא – מצאו שהמנין שלם, כפי שאמר להם הגנב, שהחזיר את הטלה, הרי זו השבה טובה, כיון שהבעלים יודע שעליו להזהר לשמור עליו שלא יברח, אם לאחר זמן אירע נזק לטלה, פָּטוּר הגנב הראשון.
