ט וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָֽמַרְתָּ֨ אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה מֵֽאַרְבַּ֤ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּֽהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ׃ י וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד׃ יא וַיֹּאמֶר֮ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹֽמְרִ֗ים יָֽבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָֽבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ׃
֍ ֍ ֍
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ, הִנָּבֵא בֶן אָדָם – אך כיון שאתה 'בן אדם' אינך יכול לצוות על הרוח להכנס לגופות המתים ולהחיותם, אלא עליך לומר לרוח את דבר ה', וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ, כיון שנשמת הרשעים מתפזרת בכף הקלע לארבע רוחות השמים, הוצרך לקרוא לכל חלקי רוחם של אותם אנשים רשעים מארבעת צדדי העולם, וּפְחִי רוח חיים בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ.
(י) וְהִנַּבֵּאתִי [-אמרתי את הנבואה] כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי, וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ, וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד.
(יא) עתה ביאר לו ה' את הנמשל שיש ללמוד מנבואה זו, וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה – בית ישראל משולים לאותם עצמות, שכבר לא נשאר בישראל אפילו מעט רוח חיים הראוי אל תחיית האומה, כי אין להם מלך ולא שרים, לא גבורה ולא התעוררות, ואף לא מעשים טובים הראויים לתת בהם חיות רוחנית, עד שהם בתכלית היאוש, הִנֵּה הם אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ, וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ – נפרדנו והתפזרנו כאותן עצמות המפוזרות על פני כל הבקעה, אך לא כלו לגמרי, כיון שגוף אנשי האומה עדיין קיים, אלא שהם מפוזרים בכל קצוות הארץ.
