משנה ג: אֵלּוּ לֹא הָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, הָרוֹבֵעַ, וְהַנִּרְבָּע, וְהַמֻּקְצֶה, וְהַנֶּעֱבָד, וְהָאֶתְנָן, וְהַמְּחִיר, וְהַכִּלְאַיִם, וְהַטְרֵפָה, וְהַיּוֹצֵא דֹפֶן, וּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ:
משנה ג: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, כל קרבן שנפסל בקודש, ועלה על גבי המזבח, אינו יורד. ואילו קרבן שנפסל קודם שהגיע לעזרה, אפילו אם עלה, ירד. ומבארת המשנה, אֵלּוּ הם הקרבנות הפסולים שלֹא הָיָה פְסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, הָרוֹבֵעַ את האשה, וְהַנִּרְבָּע על ידי איש, וְהַמֻּקְצֶה – המיוחד לעבודה זרה, אף שעדיין לא עבדוהו, וְהַנֶּעֱבָד – שעבדוהו כעבודה זרה, וְהָאֶתְנָן – בעל חיים שניתן כאתנן לזונה, וְהַמְּחִיר – הניתן בחליפי כלב, וְהַכִּלְאַיִם – הנולד מתיש ורחל, וְהַטְרֵפָה – שיש בו מום או חולי שמחמתו אינו יכול לחיות שנים עשר חודש, וְהַיּוֹצֵא דֹפֶן, שלא נולד כדרכו, אלא חתכו את דופן אמו והוציאוהו משם, וּבַעֲלֵי מוּמִין. רַבִּי עֲקִיבָא מַכְשִׁיר בְּבַעֲלֵי מוּמִין קלים, כגון שעור העין נכפל על העין ומכסה אותה וכיוצא בזה, כיון שבעופות מומים אלו אינם פוסלים כלל, לכן בבהמות אם עלו לא ירדו, אבל במום גמור של חסרון אבר, אף רבי עקיבא מודה שאפילו אם עלו, ירדו. רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר, דּוֹחֶה הָיָה אַבָּא כלאחר יד ושלא בפרסום אֶת בַּעֲלֵי מוּמִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, אך לא היה מורידם בפרהסיא דרך בזיון.
