משנה ה: בְּכָל יוֹם כֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, וְהַיּוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע. בְּכָל יוֹם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, וְהַיּוֹם מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב:
אגב החילוקים שהובאו במשנה הקודמת, בין הקטורת של כל יום לבין הקטורת של יום הכפורים, מביאה משנתנו חילוקים נוספים בדינים אחרים שהיו שונים ביום הכפורים מבשאר ימות השנה.
בְּכָל יוֹם מימות השנה היו הכֹּהֲנִים עוֹלִים בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ, שצד מזרח הוא מימינו של הכהן העולה בכבש, ואמרו חכמים 'כל פניות שאתה פונה יהיו לימין', וְיוֹרְדִין בְּמַעֲרָבוֹ, שהוא מימינו של הכהן היורד בכבש, ואין הכהנים רשאים להלך באמצע הכבש, וְהַיּוֹם – ביום הכפורים, היה הכֹּהֵן הגָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע, להראות חשיבותו, שהוא כבן בית לפני הקדוש ברוך הוא, והולך במקום שרוצה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם – אף בשאר ימות השנה, כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹלֶה בָאֶמְצַע וְיוֹרֵד בָּאֶמְצַע.
בְּכָל יוֹם מימות השנה הכֹּהֵן הגָּדוֹל מְקַדֵּשׁ את יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַכִּיּוֹר, כמו כל הכהנים, וְהַיּוֹם – ביום הכפורים, היה מקדש ידיו ורגליו מִן הַקִּיתוֹן [-כלי מים] שֶׁל זָהָב, משום חשיבותו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְעוֹלָם – בכל ימות השנה כֹּהֵן גָּדוֹל מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו מִן הַקִּיתוֹן שֶׁל זָהָב:
