(ו) וַיָּבֹ֖אוּ עַד־גֹּ֣רֶן נָכ֑וֹן וַיִּשְׁלַ֨ח עֻזָּ֜ה אֶל־אֲר֤וֹן הָֽאֱלֹהִים֙ וַיֹּ֣אחֶז בּ֔וֹ כִּ֥י שָֽׁמְט֖וּ הַבָּקָֽר׃ (ז) וַיִּֽחַר־אַ֤ף ה֙' בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָֽאֱלֹהִ֖ים עַל־הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָֽאֱלֹהִֽים׃ (ח) וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ ה֛' פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ט) וַיִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת־ה֖' בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖י אֲר֥וֹן הֽ'׃ (י) וְלֹֽא־אָבָ֣ה דָוִ֗ד לְהָסִ֥יר אֵלָ֛יו אֶת־אֲר֥וֹן ה֖' עַל־עִ֣יר דָּוִ֑ד וַיַּטֵּ֣הוּ דָוִ֔ד בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם הַגִּתִּֽי׃ (יא) וַיֵּשֶׁב֩ אֲר֨וֹן ה֜' בֵּ֣ית עֹבֵ֥ד אֱדֹ֛ם הַגִּתִּ֖י שְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֑ים וַיְבָ֧רֶךְ ה֛' אֶת־עֹבֵ֥ד אֱדֹ֖ם וְאֶת־כָּל־בֵּיתֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(ו) אחרי ששגו בכל השגיאות שנמנו לעיל בדרך הולכת ארון ברית ה', הוסיפו לפשוע, וַיָּבֹאוּ בלכתם עם הארון עַד גֹּרֶן נָכוֹן, וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֹּאחֶז בּוֹ, בחשבו שארון ברית ה' צריך סעד לתומכו שלא יפול, ולא ידע כי הארון נושא את נושאיו, וכל שכן שנושא את עצמו, ועשה כן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר את הארון, והיה לו להבין שזה אירע מבהלתם ופחדם מקדושת הארון, ואינו צריך לאחוז בארון.
(ז) וַיִּחַר אַף ה' בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל – על שכחתו את תוקף קדושת הארון, וַיָּמָת שָׁם, והטעם שהיתה עליו הקפדה גדולה כל כך, כיון שבאותה שעה היה עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, והרי הוא כשוכח יראת המלך בעומדו לפניו, שחטאו גדול יותר.
(ח) ומתוך כך הבין דוד המלך שהיתה הנהגתם עם הארון שלא כראוי, וַיִּחַר לְדָוִד עַל אֲשֶׁר פָּרַץ ה' פֶּרֶץ בְּעֻזָּה – כעס דוד על עצמו, על שלא נהגו בכבוד הראוי לארון, ומחמת כן נענש עוזה, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּה, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(ט) וַיִּרָא דָוִד אֶת ה' בַּיּוֹם הַהוּא, כלומר, בכל חייו עבד דוד את ה' מתוך אהבה ושמחה, ובאותו יום נפל ממדרגתו ועבד את ה' במדרגת היראה, וַיֹּאמֶר, אֵיךְ יָבוֹא אֵלַי אֲרוֹן ה', בעודי במדרגה פחותה זו, של היראה.
(י) וְלֹא אָבָה דָוִד לְהָסִיר אֵלָיו אֶת אֲרוֹן ה' עַל עִיר דָּוִד, וַיַּטֵּהוּ דָוִד בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי, שהיה לוי, וראוי לעמוד לפני הארון.
(יא) אמנם מעתה נעשה הארון כמקור לחסד וטובה לכל הקרב אליו, וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן ה' בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, ולא הוזק שום אחד מבני ביתו, ולא זו בלבד, אלא וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם בעצמו, וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ, עד שכל אחת מכלותיו ילדה ששה ילדים בפעם אחת.
