(ג) וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֔ד וַיִּדְרֹ֖שׁ לָֽאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הֲלוֹא־זֹאת֙ בַּת־שֶׁ֣בַע בַּת־אֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אֽוּרִיָּ֥ה הַֽחִתִּֽי׃ (ד) וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֗הּ וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שָׁב אֶל־בֵּיתָֽהּ׃ (ה) וַתַּ֖הַר הָֽאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי׃ (ו) וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל־יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת־אֽוּרִיָּ֖ה הַֽחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶת־אֽוּרִיָּ֖ה אֶל־דָּוִֽד׃ (ז) וַיָּבֹ֥א אֽוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה׃ (ח) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֗ה רֵ֥ד לְבֵֽיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַֽחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃
֍ ֍ ֍
(ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד את עבדו וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה, לדעת אם היא פנויה או אשת איש, וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם, אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי שיצא למלחמה, וכיון שהיתה דרכם שכל היוצא למלחמה כותב גט כריתות לאשתו, שיחול במקרה שלא יחזור מהמלחמה עד זמן מסוים, מחשש שלא יידעו אם מת או לא ותישאר אשתו עגונה, ומכך ידע דוד שהיא פנויה, ואף שאם יחזור אוריה מהמלחמה יתבטל הגט, סמך דוד על כך שיוכל לדאוג לכך שיטיל על אוריה איזו שליחות בסוף המלחמה, באופן שלא יוכל לחזור לביתו בתוך הזמן הראוי, וממילא יחול הגט למפרע לגמרי, ותהיה בת שבע פנויה למפרע מזמן שיצא אוריה למלחמה.
(ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים – שליחים, לחקור אם אכן קיבלה גט על תנאי והיא פנויה, ולאחר שהוברר לו שאכן כתב לה אוריה גט, וַיִּקָּחֶהָ דוד וַתָּבוֹא אֵלָיו, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ – נטהרה מטומאת נידתה, כך שלא היה בזה חטא של אשת איש, ולא חטא של נדה, וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ.
(ה) וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי, וכיון שעברו כמה חודשים מעת שיצא אוריה למלחמה, הבין דוד מיד שממנו היא הרה.
(ו) ועתה חשש דוד שיוודע הדבר, ויהיה מחמת כן חילול ה' ואולי גם מרד במלכותו, וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב, שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי, וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד.
(ז) וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו, וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם אנשי הַמִּלְחָמָה.
(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה, רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ, וכוונתו היתה שיהיה אוריה בביתו עם בת שבע אשתו, ויחשבו שהילד שיוולד לה הוא מבעלה אוריה, ולא יידעו שהוא מדוד, ולכן ציוה עליו שישאר בביתו בירושלים ולא יצא עוד למלחמה, ואף שבכך יתבטל הגט, שהרי נתינת הגט היתה בתנאי שלא יחזור עד סוף המלחמה, ואם יכנס לביתו נמצא שהתבטל הגט, הסכים דוד לקבל על עצמו למפרע עוון זה, כדי שלא יהיה חילול ה' ומרידה במלכות [ולהלן יבואר שמכל מקום לא התקיימה מחשבתו, ולא התבטל הגט], וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ, ששלח לו דוד אל ביתו סעודה חשובה מבית המלכות.
