ט) התופר שתי תפירות, חייב, והוא [-ובתנאי] שקשר את ראשי החוט מכאן ומכאן, כדי שתעמוד [-שתתקיים] התפירה ולא תשמט. אבל אם תפר יתר על שתי תפירות, אף על פי שלא קשר את קצוות החוט, חייב, שהרי מתקיימת התפירה אף בלא קשירה זו. והמותח חוט של תפירה בשבת לאחר שכבר נתפר, חייב, מפני שהוא מצורכי התפירה.
י) הקורע כדי לתפור שתי תפירות, על מנת לתפור שתי תפירות במקום הקרע, חייב. אבל הקורע כדי להפסידה – לקלקל את התפירה ולא לחזור ולתקנה, פטור, מפני שהוא מקלקל. הקורע בחמתו – בכעסו, או שקרע על מת שהוא חייב לקרוע עליו, חייב, ואין זה נחשב 'מקלקל', מפני שמיישב את דעתו בדבר זה, וינוח יצרו, והואיל וחמתו שוככת בדבר זה, הרי הוא כמתקן, וחייב. והפותח בית הצואר בשבת – העושה פתח בחלוק חדש שיהא אפשר להכניס בו את הצואר, אף שאינו חייב משום קורע, כיון שאין זו קריעה על מנת לתפור, אך מכל מקום יש בכך משום תיקון כלי, וחייב:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
