משנה א: הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וָמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וָמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:
נאמר בפרשת שומרים (שמות כב יד) "אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם", ולמדו מכך חכמים שאדם המשאיל חפץ לחבירו, ויחד עם החפץ השאיל או השכיר גם את עצמו לאותו אדם, פטור השואל מתשלום נזקים שאירעו לחפץ המושאל, ומשנתנו מבארת באילו אופנים נאמר דין זה:
הַשּׁוֹאֵל מחבירו אֶת הַפָּרָה, וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ יחד עִמָּהּ, כגון שבעל הפרה חורש עמה את שדהו של חברו, אוֹ ששָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, וכן אם תחילה שָׁאַל את הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וָמֵתָה ברשותו, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר 'אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם', וכיון שבשעה ששאל את הפרה היו הבעלים שאולים לו, פטור.
אֲבָל אם שָׁאַל תחילה אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וָמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר 'בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם', וכיון שבשעה ששאל את הפרה לא היו הבעלים שאולים לו, חייב.
