משנה ו: וּמִנַּיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן, קְרוּתַיִם וְהַטּוּלַיִם אַלְפָא לַיָּיִן. שְׁנִיָּה לָהֶן, בֵּית רִמָּה וּבֵית לָבָן בָּהָר, וּכְפַר סִגְנָה בַבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִין, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין אֵלִיּוּסְטוֹן. וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין יָשָׁן, דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא מָתוֹק, וְלֹא מְעֻשָּׁן, וְלֹא מְבֻשָּׁל. וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת, אֶלָּא מִן הָרוֹגְלִיּוֹת וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִים:
משנה ו: לאחר שהתבאר מהיכן היו מביאים את התבואה והשמן למנחות, מבארת המשנה מהיכן היו מביאים את היין לנסכים: וּמִנַּיִן הָיוּ מְבִיאִין אֶת הַיַּיִן, המקומות ששמם קְרוּתַיִם וְהַטּוּלַיִם, אַלְפָא – ראשונים ומשובחים יותר מכל שאר המקומות לַיָּיִן. שְׁנִיָּה לָהֶן, בֵּית רִמָּה, וּבֵית לָבָן בָּהָר, וּכְפַר סִגְנָה בַבִּקְעָה. כָּל הָאֲרָצוֹת הָיוּ כְשֵׁרוֹת להבאת היין, אֶלָּא מִכָּאן הָיוּ מְבִיאִין, כיון שיינות אלו משובחים ביותר.
אֵין מְבִיאִין את היין לנסכים, לֹא מִבֵּית הַזְּבָלִים – לא משדה שיש צורך לזבלה כדי שתצמיח פירות טובים, כיון שיתכן שלא זיבלוה כראוי, ועוד, שהזבל נותן טעם רע בפירות וביין, וְלֹא מִבֵּית הַשְּׁלָחִין – לא מארץ יבשה וצמאה למים, כיון שהפירות הצומחים שם כחושים, וְלֹא מִמַּה שֶּׁנִּזְרַע בֵּינֵיהֶן – לא מגפנים שזרעו ביניהם תבואה [אף שהורחקה התבואה מהגפנים כדין, שאם לא כן הרי אלו כלאי הכרם, האסורים באכילה ובהנאה, וממילא פסולים למנחות אפילו בדיעבד], כיון שהתבואה הצומחת בין האילנות מכחישה את כח הקרקע, והפירות אינם משובחים, וְאִם הֵבִיא ממקומות אלו, כָּשֵׁר.
אֵין מְבִיאִין אֵלִיּוּסְטוֹן – יין העשוי מענבים שהונחו בשמש כדי שיהיו מתוקים, וְאִם הֵבִיא, כָּשֵׁר. אֵין מְבִיאִין יין יָשָׁן, שעברו עליו שנים עשר חודש, כיון שלאחר זמן זה דוהה אדמימות היין, והיין מובחר יותר כשהוא אדום, שנאמר (משלי כג לא) 'אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם', דִּבְרֵי רַבִּי. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אֵין מְבִיאִין, לֹא יין מָתוֹק – שמתיקותו מעצמו, וְלֹא מְעֻשָּׁן – שעישנו את הענבים כדי שיתמתקו, וְלֹא מְבֻשָּׁל באש, וְאִם הֵבִיא, פָּסוּל. אֵין מְבִיאִין מִן הַדָּלִיּוֹת – גפנים שהדלו אותם על גבי כלונסאות, שייתפסו בהם הענפים ויטפסו עליהם, אֶלָּא מִן הָרוֹגְלִיּוֹת – מגפנים שענפיהם שוכבים על הקרקע, לרגלי האנשים, שכיון שהם קרובים יותר לקרקע, הם מובחרים יותר, וּמִן הַכְּרָמִים הָעֲבוּדִים – מאותם כרמים שחפרו בהם סביבות האילנות פעמיים בשנה.
