משנה ה: מַרְחִיקִין אֶת הַסֻּלָּם מִן הַשּׁוֹבָךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹּץ הַנְּמִיָּה. וְאֶת הַכֹּתֶל מִן הַמַּזְחִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם. מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה לְכָל רוּחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה. וְאִם לְקָחוֹ, אֲפִלּוּ בֵית רֹבַע הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ.
מַרְחִיקִין – צריך האדם להרחיק אֶת הַסֻּלָּם שלו מִן הַשּׁוֹבָךְ של חבירו אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹּץ הַנְּמִיָּה מן הסולם אל השובך, לטרוף את היונים שבו. וְאֶת הַכֹּתֶל – וכן הבונה כותל צריך להרחיקו מִן הַמַּזְחִילָה – צינור גדול השוכב לרוחב הבית לקלוט מי גשמים, שיעור אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בעל המזחילה זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם סמוך למזחילתו, כדי שיוכל לנקותה מאבנים קטנות ועפר הנכנסים בה וסותמים אותה.
מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ של היונים מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, כיון שעד מרחק זה מרחיקות היונים לעוף כדי לאכול, ואוכלות את זרעוני הגינות. וְלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ אפילו בְּתוֹךְ החצר שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה פנויות משדות אחרים לְכָל רוּחַ, שאם לא כן יזיקו היונים לשדות אחרים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עליו להרחיק בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, שיעור בית כור לכל צד [והוא כשיעור מאתים שבעים וארבע אמות], ששיעור זה הוא מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה – כשיעור שהיונה פורחת בפעם אחת [אבל תנא קמא סובר שכיון שבתוך חמישים אמה כבר אכלו די צורכן, אין היונים מרחיקות כדי לאכול במקום רחוק יותר].
וְאִם לְקָחוֹ – אם קנה האדם שובך הסמוך לשדות אחרים, אֲפִלּוּ אין לו אלא מרחק של בֵית רֹבַע עד לאותם שדות, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ, כלומר, אנו מניחים שלראשון היתה רשות מבעלי השדות לעשות כן, וכשמכר לשני את השובך מכר לו אף זכות זו לקיים את השובך סמוך לשדות.
