משנה יא: מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִן הַצָּד. אִם הַבּוֹר קָדַם, קוֹצֵץ וְנוֹתֵן דָּמִים. וְאִם אִילָן קָדַם, לֹא יָקֹץ. סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם, לֹא יָקֹץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן, לֹא יָקֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ:
מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, כיון ששרשי האילן מזיקים לבור, וּבְחָרוּב וּבְשִׁקְמָה, ששרשיהם מרובים, צריך להרחיק מהבור חֲמִשִּׁים אַמָּה, בֵּין מִלְמַעְלָה – בין אם האחד למעלה בראש ההר והשני בתחתיתו [ואף שאם האילן למטה אין השרשים עולים למעלה, מכל מקום הם יונקים את לחלוחית הקרקע ומייבשים אותה, ומקלקלים את קרקעית הבור], ובֵּין מִן הַצָּד, ששניהם בקרקע שוה. אִם הַבּוֹר קָדַם לאילן, קוֹצֵץ את האילן כדי לא להזיק לבור, וְנוֹתֵן לו בעל הבור דָּמִים על האילן [כיון שאין ההיזק בא מיד אלא לאחר שיתפשטו השורשים, ולא חייבוהו חכמים לקצוץ בלא דמים]. וְאִם האִילָן קָדַם לבור, לֹא יָקֹץ – אינו חייב כלל לקוצצו. סָפֵק זֶה קָדַם, וְסָפֵק זֶה קָדַם, לֹא יָקֹץ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהַבּוֹר קוֹדֶמֶת לָאִילָן, לֹא יָקֹץ, שֶׁזֶּה חוֹפֵר בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וְזֶה נוֹטֵעַ בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ, וכיון שאין ההיזק בא מיד, לא חייבוהו חכמים לקצוץ כלל.
