כז צִיּ֖וֹן בְּמִשְׁפָּ֣ט תִּפָּדֶ֑ה וְשָׁבֶ֖יהָ בִּצְדָקָֽה׃ כח וְשֶׁ֧בֶר פֹּֽשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹֽזְבֵ֥י ה֖' יִכְלֽוּ׃ כט כִּ֣י יֵבֹ֔שׁוּ מֵֽאֵילִ֖ים אֲשֶׁ֣ר חֲמַדְתֶּ֑ם וְתַ֨חְפְּר֔וּ מֵֽהַגַּנּ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּֽם׃ ל כִּ֣י תִֽהְי֔וּ כְּאֵלָ֖ה נֹבֶ֣לֶת עָלֶ֑הָ וּֽכְגַנָּ֔ה אֲשֶׁר־מַ֖יִם אֵ֥ין לָֽהּ׃ לא וְהָיָ֤ה הֶֽחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹֽעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָֽעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(כז) אחרי שסיים הנביא להוכיח את יהודה וירושלים, מתנבא על העתיד לבוא, כיצד יתקן כל אחד את חטאו, צִיּוֹן – העיר ירושלים, שבה היו מצויים יותר עוונות שבין אדם לחבירו, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, על ידי שיחזרו לעשות בה משפט צדק, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה – ושאר אנשי יהודה, העתידים לשוב לירושלים מגלותם, שהיה עיקר חטאם בענינים שבין אדם למקום, הם יפדו על ידי שיצדיקו את מעשיהם שבין אדם למקום, ויחזרו בתשובה.
(כח) ואותה גאולה ושיבה של ציון ויהודה המוזכרת בפסוק הקודם, וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים – והעונש של הפושעים והחטאים שלא ישובו בתשובה, שני הדברים הללו יהיו יַחְדָּו, כי באותו זמן של פדיית ציון ייענשו החוטאים, וְעֹזְבֵי ה' יִכְלוּ מן העולם.
(כט) כִּי עוזבי ה' הללו יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים – מהאלילים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם לעובדם, וחשבתם בדמיונכם שיש בהם אלוהות. ומוסיף ואומר כלפי אותם שבחרו בעבודה זרה מצד בחירת השכל, וחשבו שבכוחה להרע ולהיטיב, והיו מעמידים את העבודה זרה בגינותיהם, כדי שעל ידה יושפע אליהם שפע גשמים לפי טעותם, וְתַחְפְּרוּ [-תתביישו בושה גדולה יותר] מֵהַגַּנּוֹת אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם, כי חטא הבא מכח השכל והבחירה הוא חמור יותר, ולכן אותם שבחרו את הגנות להעמיד בהם עבודה זרה, יתביישו בושה גדולה יותר.
(ל) כִּי כנגד האלים שבחרתם לכם, בחושבכם שיש בהם אלוהות עצמית, תִהְיוּ בעצמכם כְּאֵלָה נֹבֶלֶת עָלֶהָ – כעץ אלה בשעה שהעלים שבו נובלים, שנפסק כח הצמיחה העצמי שלו, וכך ממכם ייפסק הכח הטבעי העצמי שיש לאדם. וכנגד מה שחשבתם שהעמדת האלילים בגנות ישפיעו עליכם שפע טל ומטר, עתה תהיו וּכְגַנָּה אֲשֶׁר מַיִם אֵין לָהּ, שעל ידי זה הירקות שבגינה אבודים לגמרי, ולא נשאר להם שורש וענף, וכך אתם כיון שכפרתם בה' וביקשתם לקבל שפע דרך עבודה זרה, לא תקבלו את השפע האלוקי האמיתי. וזהו עונשם של החוטאים בעבירות שבין אדם למקום.
(לא) ועתה חוזר לומר מה יהיה עונשם של החוטאים בעבירות שבין אדם לחבירו, וְהָיָה הֶחָסֹן לִנְעֹרֶת – הגזילה עצמה שביד האדם תהיה כמו נעורת של פשתן, המוכנה להתלקח במהירות, וּפֹעֲלוֹ – הגזלן עצמו שפעל את הגזילה, יהיה לְנִיצוֹץ המבעיר את הנעורת, וּבָעֲרוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו, וְאֵין מְכַבֶּה.
