147. דבקות (ג)

עוֹד אָמְרוּ חז"ל, כָּל הַדָּבֵק בַּחֲכָמִים, כְּאִלּוּ דָּבַק בַּשְּׁכִינָה. וּגְדוֹלָה מִזּוֹ אָמְרוּ, כָּל הַנֶּהֱנֶה מִסְּעוּדָה שֶּׁתַּלְמִיד חָכָם שָׁרוּי בְּתוֹכָהּ, כְּאִילּוּ נֶהֱנָה מִזִּיו הַשְּׁכִינָה. וְהֶחָכָם שֶׁצָּרִיךְ לְהִדַּבֵּק בּוֹ, הוּא כְּשֶׁתִּהְיֶה יִרְאַת חֶטְאוֹ קוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, וּמַעֲשָׂיו מְרֻבִּים מֵחָכְמָתוֹ, וּלְכָל הַיּוֹשֵׁב עִמּוֹ אוֹ מֵסֵב עִמּוֹ בַּסְּעוּדָה – פִּיו פָּתַח בְּחָכְמָה, וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנוֹ, כָּל דְּבָרָיו דִּבְרֵי תּוֹרָה, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסַר, וְכָל דְּבָרָיו לְשֵׁם שָׁמַיִם, בְּאֹפֶן שֶׁהַדָּבֵק בּוֹ תָּמִיד – סוֹף שֶׁיִּלְמַד מִמֶּנּוּ, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ חַיִּים וְאוֹרְחוֹת צַדִּיקִים יִשְׁמֹר. וְעַל זֶה הִזְהִירוּ חז"ל וְאָמְרוּ, הוֹשִׁיבוֹ בְּנֵיכֶם בֵּין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְאָמְרוּ, יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד אוּרָן שֶׁל חֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.