יג נִצָּ֥ב לָרִ֖יב ה֑' וְעֹמֵ֖ד לָדִ֥ין עַמִּֽים׃ יד ה֙' בְּמִשְׁפָּ֣ט יָב֔וֹא עִם־זִקְנֵ֥י עַמּ֖וֹ וְשָׂרָ֑יו וְאַתֶּם֙ בִּֽעַרְתֶּ֣ם הַכֶּ֔רֶם גְּזֵלַ֥ת הֶֽעָנִ֖י בְּבָֽתֵּיכֶֽם׃ טו מַה־לָּכֶם֙ תְּדַכְּא֣וּ עַמִּ֔י וּפְנֵ֥י עֲנִיִּ֖ים תִּטְחָ֑נוּ נְאֻם־אֲדֹנָ֥י אֱלֹהִי֖ם צְבָאֽוֹת׃ טז וַיֹּ֣אמֶר ה֗' יַ֚עַן כִּ֤י גָֽבְהוּ֙ בְּנ֣וֹת צִיּ֔וֹן וַתֵּלַ֨כְנָה֙ נְטוּי֣וֹת גָּר֔וֹן וּֽמְשַׂקְּר֖וֹת עֵינָ֑יִם הָל֤וֹךְ וְטָפֹף֙ תֵּלַ֔כְנָה וּבְרַגְלֵיהֶ֖ם תְּעַכַּֽסְנָה׃ יז וְשִׂפַּ֣ח אֲדֹנָ֔י קָדְקֹ֖ד בְּנ֣וֹת צִיּ֑וֹן וַֽה֖' פָּתְהֵ֥ן יְעָרֶֽה׃ יח בַּיּ֨וֹם הַה֜וּא יָסִ֣יר אֲדֹנָ֗י אֵ֣ת תִּפְאֶ֧רֶת הָֽעֲכָסִ֛ים וְהַשְּׁבִיסִ֖ים וְהַשַּֽׂהֲרֹנִֽים׃ יט הַנְּטִפ֥וֹת וְהַשֵּׁיר֖וֹת וְהָֽרְעָלֽוֹת׃ כ הַפְּאֵרִ֤ים וְהַצְּעָדוֹת֙ וְהַקִּשֻּׁרִ֔ים וּבָתֵּ֥י הַנֶּ֖פֶשׁ וְהַלְּחָשִֽׁים׃ כא הַטַּבָּע֖וֹת וְנִזְמֵ֥י הָאָֽף׃ כב הַמַּֽחֲלָצוֹת֙ וְהַמַּ֣עֲטָפ֔וֹת וְהַמִּטְפָּח֖וֹת וְהָֽחֲרִיטִֽים׃ כג וְהַגִּלְיֹנִים֙ וְהַסְּדִינִ֔ים וְהַצְּנִיפ֖וֹת וְהָֽרְדִידִֽים׃ כד וְהָיָה֩ תַ֨חַת בֹּ֜שֶׂם מַ֣ק יִֽהְיֶ֗ה וְתַ֨חַת חֲגוֹרָ֤ה נִקְפָּה֙ וְתַ֨חַת מַֽעֲשֶׂ֤ה מִקְשֶׁה֙ קָרְחָ֔ה וְתַ֥חַת פְּתִיגִ֖יל מַֽחֲגֹ֣רֶת שָׂ֑ק כִּי־תַ֖חַת יֹֽפִי׃
֍ ֍ ֍
(יג) בעת שירצה ה' לשפוט את העם על רוע מעשיהם, נִצָּב לָרִיב ה' – יעמוד ה' כבעל הדין התובע אותם למשפט, וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים – ויעמוד ה' גם כשופט בעצמו, העומד לשופטם.
(יד) ומבאר כנגד מי מהעם יערוך ה' את הדין, ה' בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו, כנגד הזקנים, שתפקידם ללמד את העם מצוות שבין אדם למקום, אומר להם ה', וְאַתֶּם בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם – אתם, שהייתם צריכים לשמור את ישראל, המשולים לכרם ה', לא רק שלא שמרתם אותם שלא יחטאו אלא בעצמכם קלקלתם אותו, וכנגד השרים, הצריכים לשפוט את העם בדברים שבין אדם לחבירו, אומר להם ה', לא רק שלא יישרתם את העם לנהוג כראוי בענינים אלו, אלא אתם בעצמכם חטאתם, כי היכן נמצאת גְּזֵלַת הֶעָנִי, הלא בְּבָתֵּיכֶם.
(טו) וממשיך ושואל את השרים, מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי ותעשקו אותם, וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ, לגזול את ממונם, ומדוע לא תשבעו כסף, נְאֻם אֲדֹנָי אֱלֹהִים צְבָאוֹת.
(טז) וַיֹּאמֶר ה' תשובה על שאלה זו, יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, ומתוך גאוותם היו צריכות ממון רב לתכשיטים, ולכן היו בעליהן, השרים, גוזלים את העם, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן – נוטות בגרונן לכאן ולכאן כדי שיסתכלו בהן, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם – צובעות את עיניהן, הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה – הולכות כדרך הטף, במרוצה, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה – משמיעות צלצולי קולות בהליכת רגליהן.
(יז) ומפרט הנביא את העונש שיעניש ה' את אותן נשים, וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן – תדבק על ראשם צרעת ממארת, וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה – מקום השער שבראשן ייעשה קרח משער ויתגלה.
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר אֲדֹנָי אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים – מנעלים מפוארים שברגליהם, וְהַשְּׁבִיסִים העשויים לתכשיט בראשם, וְהַשַּׂהֲרֹנִים – תכשיט העשוי בדמות סהר, ירח.
(יט) הַנְּטִפוֹת – שרשראות יהלומים התלויים על הצואר ונוטפים ממנו, וְהַשֵּׁירוֹת – צמידים שעל הזרוע, וְהָרְעָלוֹת – בגדים נאים שמתעטפות בהם.
(כ) הַפְּאֵרִים – כובעים מפוארים שבראש, וְהַצְּעָדוֹת – תכשיט המונח בשוקיים, וְהַקִּשֻּׁרִים – חוטי משי הקושרים את שער הראש, וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ – תכשיטי זהב התלויים על הלב [שהוא מקום הנפש], וְהַלְּחָשִׁים – נזמי האוזן, התלויים במקום שלוחשים בו.
(כא) הַטַּבָּעוֹת שעל האצבעות, וְנִזְמֵי הָאָף.
(כב) הַמַּחֲלָצוֹת – מלבוש נאה, וְהַמַּעֲטָפוֹת – בגד שמתעטפים בו, וְהַמִּטְפָּחוֹת – כעין צעיף, וְהָחֲרִיטִים – מיני ארנקים נאים.
(כג) וְהַגִּלְיֹנִים – מראות [שבהם מתגלים הפנים לאדם המסתכל בהן], וְהַסְּדִינִים העשויים להתעטף בהם, וְהַצְּנִיפוֹת – מצנפות הראש, וְהָרְדִידִים – סיכה של זהב המחברת את שני קצוות המלבוש שהאשה מתעטפת בו.
(כד) וְהָיָה תַחַת בֹּשֶׂם – במקום שבו היו מניחות בושם, מַק יִהְיֶה – יהיה הבשר נימוק עד שלא יוכלו להתבשם שם, וְתַחַת חֲגוֹרָה – במקום שהיו חוגרות בגדיהם בדוחק, נִקְפָּה – יהיה מוכה וחבול עד שלא יוכלו לחגור שם כלל, וְתַחַת מַעֲשֶׂה מִקְשֶׁה – את השער שהיו מקשות לנוי, יהיה קָרְחָה, וְתַחַת פְּתִיגִיל – במקום שהיו חוגרות חגורות של פאר ושמחה, מַחֲגֹרֶת שָׂק, לאות אבל, כִּי – כְּוִיָּה וכאב יהיו תַחַת יֹפִי.
