כ ה֣וֹי הָאֹֽמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ כא ה֖וֹי חֲכָמִ֣ים בְּעֵֽינֵיהֶ֑ם וְנֶ֥גֶד פְּנֵיהֶ֖ם נְבֹנִֽים׃
֍ ֍ ֍
(כ) הוֹי, אותם אנשים הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע, וטועים בכך בהבחנתם השכלית בין הטוב האמיתי לבין הרע האמיתי, הרי הם כחולים במחלה גופנית, וטועים בהבחנתם הגשמית, ושָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק, וּמָתוֹק לְמָר.
(כא) ואמנם אנשים אלו גרועים מהחולים בחולי הגוף, כי אותם הטועים בין אור לחושך ובין מתוק למר יודעים שהם חולים, וסומכים על הבריאים האומרים להם את האמת, הוֹי, אותם אנשים חֲכָמִים הם בְּעֵינֵיהֶם, וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים – הגם שמול פניהם עומדים אנשים נבונים באמת, היכולים להעמיד אותם על טעותם, אינם שומעים להם.
