כה עַל־כֵּ֡ן חָרָה֩ אַף־ה֨' בְּעַמּ֜וֹ וַיֵּ֣ט יָד֧וֹ עָלָ֣יו וַיַּכֵּ֗הוּ וַֽיִּרְגְּזוּ֙ הֶֽהשָרִ֔ים וַתְּהִ֧י נִבְלָתָ֛ם כַּסּוּחָ֖ה בְּקֶ֣רֶב חוּצ֑וֹת בְּכָל־זֹאת֙ לֹא־שָׁ֣ב אַפּ֔וֹ וְע֖וֹד יָד֥וֹ נְטוּיָֽה׃ כו וְנָֽשָׂא־נֵ֤ס לַגּוֹיִם֙ מֵֽרָח֔וֹק וְשָׁ֥רַק ל֖וֹ מִקְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ וְהִנֵּ֥ה מְהֵרָ֖ה קַ֥ל יָבֽוֹא׃ כז אֵין־עָיֵ֤ף וְאֵין־כּוֹשֵׁל֙ בּ֔וֹ לֹ֥א יָנ֖וּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן וְלֹ֤א נִפְתַּח֙ אֵז֣וֹר חֲלָצָ֔יו וְלֹ֥א נִתַּ֖ק שְׂר֥וֹךְ נְעָלָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(כה) עַל כֵּן חָרָה אַף ה' בְּעַמּוֹ, וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו וַיַּכֵּהוּ, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים – תרעש הארץ וייהרגו יושביה, וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה – כרותה ומושלכת בְּקֶרֶב חוּצוֹת, בְּכָל זֹאת – על אף כל המכות הללו לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה להכותם בידי אדם, שזו מכה קשה יותר ממכה הבאה בידי שמים.
(כו) וְנָשָׂא נֵס – כאילו ירים דגל לסימן לַגּוֹיִם מֵרָחוֹק, שיתקבצו למלחמה, וְשָׁרַק לוֹ לאויב לאות שיבוא להלחם, ואפילו אם יהיה האויב מִקְצֵה הָאָרֶץ, וְהִנֵּה מְהֵרָה קַל יָבוֹא.
(כז) ומתאר הנביא את קלות הליכתו של האויב, כי מצד עצמו אֵין עָיֵף, וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ – שלא יקרה לו מכשול חיצוני המעכבו, לֹא יָנוּם שינה קלה הבאה מחמת יגיעה, וְלֹא יִישָׁן שנת לילה, באופן שיוכל ללכת ביום ובלילה בלי הפסק, ולא רק מצד גופו לא יתעכב, אלא גם מצד בגדיו לא יהיה לו שום עיכוב, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו – חגורתו לא תיפתח וְלֹא נִתַּק שְׂרוֹךְ נְעָלָיו, על אף שדבר מצוי הוא בהליכה בדרך ארוכה, וגם אינו עיכוב גדול כל כך, מכל מקום לא יארע לו אפילו עיכוב קל שכזה.
