א וַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָז בֶּן־יוֹתָ֨ם בֶּן־עֻזִּיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה עָלָ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לַמִּלְחָמָ֖ה עָלֶ֑יהָ וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לְהִלָּחֵ֥ם עָלֶֽיהָ׃ ב וַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֤ית דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר נָ֥חָה אֲרָ֖ם עַל־אֶפְרָ֑יִם וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙ וּלְבַ֣ב עַמּ֔וֹ כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי־יַ֖עַר מִפְּנֵי־רֽוּחַ׃ ג וַיֹּ֣אמֶר ה֮' אֶֽל־יְשַֽׁעְיָהוּ֒ צֵא־נָא֙ לִקְרַ֣את אָחָ֔ז אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ אֶל־קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָֽעֶלְיוֹנָ֔ה אֶל־מְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃ ד וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־תִּירָ֗א וּלְבָֽבְךָ֙ אַל־יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָֽאוּדִ֛ים הָֽעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּֽחֳרִי־אַ֛ף רְצִ֥ין וַֽאֲרָ֖ם וּבֶן־רְמַלְיָֽהוּ׃
֍ ֍ ֍
(א) וַיְהִי בִּימֵי אָחָז, בֶּן יוֹתָם, בֶּן עֻזִּיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה [והזכיר הכתוב את אבותיו של אחז כדי לומר שאף על פי שאחז עצמו היה מלך רשע, הגינה עליו זכות אבותיו יותם ועוזיהו, שהיו צדיקים], עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם, וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כל אחד בפני עצמו אל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ, ואף על פי שכל אחד מהם הצליח בזמנו לכבוש את הרי יהודה, לא הצליחו לכבוש את ירושלים, כי הצילם ה'.
(ב) וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר, נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם – התחבר מלך ארם עם מלך ישראל להלחם בירושלים, וַיָּנַע לְבָבוֹ של אחז מלך יהודה וּלְבַב עַמּוֹ, כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ – כדרך שמניעה הרוח את עצי היער, שהם עצי סרק ואין פירות המכבידים עליהם, כך אנשי אותו דור היו ריקנים מזכויות, ולא היתה להם תקוה לישועת ה', ולכן פחדו יותר מהאויב.
(ג) וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְשַׁעְיָהוּ, צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז מלך יהודה, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, כיון שישעיהו קרא לבנו 'שאר ישוב' כדי לרמז ששארית העם ישובו בתשובה, וציוהו ה' לקחתו עמו כדי לרמוז לאחז על הדבר, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס – מסילת המים שהיו מכבסים בה בגדים.
(ד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִשָּׁמֵר מלעשות מעשה, וְהַשְׁקֵט ברוחך, אַל תִּירָא מהאויב, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ, מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה בָּחֳרִי אַף, רְצִין וַאֲרָם, וּבֶן רְמַלְיָהוּ מלך ישראל, והמשילם לעצים שכבר התחילו להשרף באש, ולא לחלק של העץ שעדיין לא נאחזה בו האש, אלא לחלק שכבר נשרף, ואינו בוער עדיין אלא רק מעלה עשן, ואין זה עשן הבא מכח אש אלא מחרי אף של בני אדם, מלכי ארם וישראל, אשר להבל נדמו.
