י וַיּ֣וֹסֶף ה֔' דַּבֵּ֥ר אֶל־אָחָ֖ז לֵאמֹֽר׃ יא שְׁאַל־לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם ה֣' אֱלֹהֶ֑יךָ הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה׃ יב וַיֹּ֖אמֶר אָחָ֑ז לֹֽא־אֶשְׁאַ֥ל וְלֹֽא־אֲנַסֶּ֖ה אֶת־הֽ'׃ יג וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְעוּ־נָ֖א בֵּ֣ית דָּוִ֑ד הַמְעַ֤ט מִכֶּם֙ הַלְא֣וֹת אֲנָשִׁ֔ים כִּ֥י תַלְא֖וּ גַּ֥ם אֶת־אֱלֹהָֽי׃ יד לָ֠כֵן יִתֵּ֨ן אֲדֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָֽעַלְמָ֗ה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃ טו חֶמְאָ֥ה וּדְבַ֖שׁ יֹאכֵ֑ל לְדַעְתּ֛וֹ מָא֥וֹס בָּרָ֖ע וּבָח֥וֹר בַּטּֽוֹב׃ טז כִּ֠י בְּטֶ֨רֶם יֵדַ֥ע הַנַּ֛עַר מָאֹ֥ס בָּרָ֖ע וּבָחֹ֣ר בַּטּ֑וֹב תֵּֽעָזֵ֤ב הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה קָ֔ץ מִפְּנֵ֖י שְׁנֵ֥י מְלָכֶֽיהָ׃
֍ ֍ ֍
(י) כיון שעדיין לא האמין אחז מלך יהודה לדברי הנבואה, וַיּוֹסֶף ה' דַּבֵּר אֶל אָחָז, על ידי ישעיהו הנביא, לֵאמֹר.
(יא) שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם ה' אֱלֹהֶיךָ, כהוכחה לקיום הנבואה, שאין לו להתיירא ממלכי ארם וישראל הבאים עליו, הַעְמֵק שְׁאָלָה – בקש אות של שינוי בעומק, שישתנה דבר שאינו נראה לכל העולם [כי אין רצון ה' לעשות ניסים ושינויים מדרך הטבע לעיני הכל], אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה – ואם תרצה תבקש אות ומופת בשמים, הנראה לעין כל.
(יב) וַיֹּאמֶר אָחָז, לֹא אֶשְׁאַל אות כדי שיראו זאת הכל, כיון שברשעתו לא רצה שיתקדש שם שמים על ידו, וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת ה' לצורך עצמי, כי גם אם יהיו אותות ומופתים לא יאמין לדבר ה'.
(יג) וַיֹּאמֶר ישעיהו הנביא לאחז מלך יהודה, שִׁמְעוּ נָא, בֵּית דָּוִד, הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים – האם דבר קטן הוא בעיניכם שאתם מייחסים לֵאוּת וְתַשּׂוּת כח לנביאי ה', שאינכם מאמינים שבידם לעשות ניסים ולשנות את הטבע, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי – עד שתייחסו לֵאוּת ועייפות גם לה', כביכול, שאינכם מאמינים לאותותיו.
(יד) לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת, ולא היה זה נס היוצא מדרך הטבע, אלא אות וסימן לדברי הנביא, הִנֵּה הָעַלְמָה, אשת ישעיהו הנביא כבר הָרָה, וְיֹלֶדֶת בֵּן, ועל זה בא ציווי ה' וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל, לסימן ואות שה' עימנו.
(טו) חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל הילד ששמו עמנו אל, לְדַעְתּוֹ – ויהיה זה בזמן שיגיע לגיל שיידע בו מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב, וזהו אות וסימן לכל מלכות יהודה, שבאותו זמן יעשה לה ה' שארית בארץ, ויאכלו העם חמאה ודבש, אף על פי שכעת ארצם חריבה.
(טז) ועתה מבאר לו כיצד יהיה הדבר, שתהא תשועה למלכות יהודה, כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאֹס בָּרָע וּבָחֹר בַּטּוֹב, כבר אז תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה של מלכות ארם ושל מלכות ישראל, אֲשֶׁר אַתָּה קָץ, מִפְּנֵי רעת שְׁנֵי מְלָכֶיהָ, וממילא אחרי שתעזב מהם האדמה, יהיה בכך שארית ליושבי ארץ יהודה, שיוכלו ליטול את אדמתם.
